Conversion

This is one of my absolute favorites. R. Elyashiv and company declare that a convert who, at the time of conversion, had in mind to be only partially observant, remains a non-Jew even ex post facto, that there is no room in Halakha to contend otherwise and that anyone who does contend otherwise is not competent to rule in Halakhic matters. R. Kinevsky (or however you spell his name in English) adds that anyone who claims otherwise is a total heretic.

This is really cute. I mean מילא R. Kook is declared a heretic (though he was good enough to serve as the officiating Rabbi at R. Elyashiv's wedding), as is the Mishpetei Uziel, R. Moshe HaCohen (who served as Av Beit Din of Jirba, the sephardic equivalent of Vilna), and R. She'ar Yashuv. And R. Ovadiah ... well he may know by heart every Halakhic work ever written, but he too has the wrong accent to his Hebrew. And he doesn't even speak Yiddish. But the Netziv?? I thought he was a good Litvak who knew how to learn.

Here are a few sources on conversion for those interested. And I would hope that just about everyone in Israel is interested. If our Rabbis don't stand up to the plate, show just a tad bit of courage (I mean, how much courage does it take to rule like the Netziv) and deal with the challenge, there will be more non-Jews than Jews living in Israel in another two generations ... and that's even without counting the Arabs.

Ah yes. Thank God for Rabbinic foresight.

טענה א

לפי הגמרא (בכורות ל:) "גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד- אין מקבלין אותו". ולכן, גוי שעבר תהליך גיור ולא התכוון לשמור מצווה מסוימת ובפועל לא מקיים אותה, אינו גר ונשאר גוי.

דחיות:

1) מאמר זה במסכת בכורות לא נפסק להלכה, לא ברמב"ם ולא בשו"ע.

2) שו"ת אחיעזר, חלק ג' סי' כו: דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהי' מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.

3) שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ג' סי' קו: שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחילה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.

4) שו"ת דעת כהן (הראי"ה קוק), סי' קנב: וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר.

טענה ב

הודעת וקבלת המצות, לפחות ברמה עקרונית, מעכבת אפילו בדיעבד לכל הדעות. גר שלא קיבל מצות ברמה עקרונית נשאר גוי לפי כל הפוסקים.

דחיות:

1) ריטב"א (יבמות מז.): ומודיעים אותו קלות וחמורות. (פי') וסברא דרבוותא ז"ל שאם לא הודיעוהו אינו מעכב והכי משמע בפ' כלל גדול

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג,יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

3) הב"ח בדעת הרמב"ם, יו"ד סי' רס"ח: וכשהיו ג' בטבילה, אע"פ דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דכשר אע"פ שלא היה לשם קבלת מצות כל עיקר, מיהו התוספות ורא"ש חולקין על זה...

4) שו"ע, יו"ד, רסח,יב: ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

5) מנחת שלום (הרב שלום יפרח, בני ברק) בדעת השו"ע: דעת השו"ע היא כהרמב"ם שממנו העתיק את דבריו שקבלת מצות אינם לעיכובא משום שאינם חלק מעצם הגרות.

6) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון, הרב אהרן ששון, שלוניקי וטורקיה, שנת שנ"ז), סי' כ' כתב: יהיה מה שיהיה, הרי נראה מכאן שקבלת המצות אינה מעכבת.

7) הרב יחזקאל בנעט (נכדו של בעל הקשו"ע, רבה של וואראהל ובעל שו"ת משיב טעם(, המאסף כרך ב', חוברת ה, שנה ט"ז, קובע הלכה למעשה שאין קבלת מצות מעכבת בדיעבד: היוצא מזה, דאף זו שנתגיירה לשם איש ולא קבלה עליה עול מצוות כלל מ"מ גיורת היא בלתי ספק.

8) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

טענה ג

יש להבחין בין קבלת המצוות שמעכבת בדיעבד לבין הודעת המצוות שאינה מעכבת אלא נדרשת רק לכתחילה.

דחיות:

1) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון), סי כ': ואם כן היה נראה בנדון דידן שהטבילה הועילה ואף על פי שלא היה פה קבלת מצות, כבר כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ג גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר עד כאן.

2) שו"ת מהראנ"ח (הרב אליהו בן חיים, טורקיה, שנת של"ט) סי' צב: ואין לומר כלל דמודיעין אותו מקצת מצות לאו היינו קבלת המצות.

3) בטור יו"ד, סי' רס"ח: כותב הב"י "וכתב בנימוקי יוסך סברא דרבוותא שאם לא הודיעוהו אינו מעכבת". ומעיר על זה הדרכי משה, "ולקמן בדברי רבנו (בדברי הטור) לא משמע כן שהרי מעכב אפילו בג'". והנה דברי הטור שאליהם מתייחס הדרכי משה: "איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדותה הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה." אם כן, גם לדעת הדרכי משה הודעת המצות וקבלת המצות היינו הך.

טענה ד

לכתחילה, קבלת מצוות היא התחייבות כנה של המתגייר לשמור מצוות.

דחיות:

1) שו"ת משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי וראשון לציון בא"י, תרצ"ה), כרך ב, יו"ד, סי' נח: הרי לך מפורש (כלומר מפירוש רש"י ורמב"ם את הביטוי 'קשים גרים לשראל כספחת') דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש מקבלים אותם והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו. (קדושין ע ב, נדה יג ב ד"ה קשים גרים). מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

2) פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (כנ"ל), סי' סה: מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה.

3) שו"ת והשיב משה (הרב משה הכהן, הרב הראשי של ג'רבא ואח"כ דיין בטבריה, תשכ"ח) יו"ד, סי' נ: קבלת המצות אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצות לקיימם אלא לקבל עליו כל מצות תורה ושאם יעבור הוא מקבל ע"ע ליענש העונש שמגיע לו ... וא"כ לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פ' ולקבל העונש ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצות.

4) שם, סי נא: דענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות אלא שיקבל עליו מצות התורה ושאם יעבור על איזה מהם ענוש יענש עונש המגיע לו ואע"פ שאח"כ עבר על כמה ממצות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצות דאע"פ שחטא ישראל הוא ואפילו אם בעת קבלתו המצות הוא חושב לעבור על איזה מהם מ"מ הוא קיבל על דעתא דהכי שאם יעבור יענש והוי שפיר גר מעליא ... אם לפי האומדנא שהוא מתגייר בלב שלם אלא שאנו יודעים בבירור שיעבור אח"כ על איסורי תורה כחילול שבת וכיוצא אין זה חסרון בקבלת המצות.

5) הרב ישראל בארי (הרב הראשי לנס ציונה במשך כ-30 שנה וחתנו של הרב משה חרל"פ), נחלת צבי, עמ' קסב: דהא דבעינן קבלת מצוות אין הכוונה שיקבל עליו "לקיים" את המצוות ואינו גומר בדעתו לקיים המצוות אין זה קבלה, אלא הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים (השווה להלן, דחיה מס' 7) שמצווים במצוות כאלו אף שאינם מקיימם הרי הם צפויים לעונש מן השמים או בידי אדם, אבל אין הכוונה שמתחייב לקיים המצוות, ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים וגם לנו ברור שלא יקיים ואין בדעתו מתחילה לקיים אבל זה בודאי יכולים אנו להבין שדעתו שהוא יודע שמצוות אלו מקובלות בישראל וגם אינו חושש ואינו מתכוין לקבל עליו את המצוות האלו ואינו מורד בהם מבחינה עקרונית ז"א מתוך התכחשות להם אלא שלא יקיים אותם גם זה בכלל קבלת מצוות הוא שהוא מקבל יהדות עם מצוות אלא שאינו מקיים מאיזה סיבה שהיא, ולפ"ז גם בבית רפורמי שאינו מקיים מצוות אבל בכל זאת הילד יודע שיש יהדות שמקיימת מצוות אלו והוא מזדהה על הכלל שיש להם עול מצוות אלו אלא שאלו מקיימים ואלו אין מקיימים גם זה הוא כניסה ליהדות לכנסת ישראל בכללותה, דאם לא כן נפל פיתא בבירא שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה ואין תמים שיאמין להם בכגון זה ובכ"ז אין אנו חוששים לזה והוא מטעם הנ"ל דעצם הידיעה שיש מצוות לכלל האומה אלא שיש פושעים ועוברים מתוך כל סיבה שהיא והיא מסכימה להיכנס לתוך כנסת ישראל כזו הרי זה קבלת המצוות, אבל אם אינם מקבלים עליהם כלל עול מצוות ר"ל שהם מתנגדים ואינם מאמינים בקיום מצוות אלו או שאומרים מפורש שאינם מוכנים לקבל עליהם יהדות עם מצוות כאלו אף שמצוות אחרות מקבלים מ"מ אינו גר.

6) סמך מדברי השיטה מקובצת, נדרים יז.: שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. וראיה מזה שאין פירוש קבלת מצוות התחייבות לקיימן אלא הסכמה ורצון להיות יהודי, עם כל הכרוך בזה.

7) אגרות משה, יו"ד חלק א', סי' ק"ס: ועוד יש מקום לומר טעם גדול דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיי"ש והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים (השווה לעיל, דחיה מס' 5) שנחשבה קבלה ... ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת

8) שו"ת דעת כהן, יו"ד, קנג (הגראי"ה קוק): כ"ז שהיתה הקבלה בפה כראוי י"ל שאין לנו ענין עם דברים שבלב, שאינם דברים כלל, ואפי' אם יבא אלי' ויגיד לנו, שהי' בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב ... וגם באבותינו קרא כתיב ויפתוהו בפיהם וגו', ואמרו במדרשים שהי' לבם פונה לע"ז ופסל מיכה הי' עמם, ומ"מ כיון שקבלו בפה נגמרה הגירות (עי' דחיות 9 ו-10)

9) תנחומא, כי תסא, סי' יד: רבי יוסי אומר יש בושה גדולה מזו ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם שנא' ועבר בים צרה והים נקרע לפניהם הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

10) מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יג: וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר כל אשר דבר יי נעשה ונשמע, כביכול, ונגנב לב בית דין בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם; ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם - ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון

טענה ה

רק גדולי הדור, ורבנים שפועלים מטעמם, מוסמכים לגייר.

דחיות:

1) מרדכי, יבמות סי' לב (על יבמות מו:): כשם שתקנו ג' הדיוטות שלא תנעול דלת בפני לווין ה"נ תקנו בגר

2) רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר

3) שו"ע, יו"'ד, רסח:יב: ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות – הרי זה גר.

4) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

5) הרב וסף משאש (הרב הראשי לתלמסאן ואח"כ לחיפה) באוצר מכתבים סי' תת"ל: אין צריך סמיכה לגייר גרים ואדרבא ב"ד של הדיוטות עדיפי בזה.

טענה ו

אסור לבית דין משום לפני עיוור לגייר מי שלא ישמור מצוות.

דחיות:

1) דברות משה, שבת, עמ' קכא: ראיה לכאורה דנחשב זכות לגיירו ... אף שע"י הגרות יעבור כל איסורי התורה גם ע"ז ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות ... דעכ"פ מאחר שהוא גר נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעוה"ב על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצווה ... שמסתבר יותר שהוא זכות.

2) אגרות משה, אה"ע ח"ד, סי' כו: וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותן שעושין הוא מצווה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים.

3) שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב', יו"ד, סי נח: שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

טענה ז

גוי הבא להתגייר צריך לעבור קורס בלימודי תורה ויהדות.

דחיות:

1) סנהדרין נט.: ואמר ר' יוחנן: נכרי שעוסק בתורה - חייב מיתה. שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה' - לנו מורשה ולא להם.

2) משנה תורה, מלכים י:ט: גוי שעסק בתורה חייב מיתה

3) שבת לא.: "תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – גייריה (גייר אותו), יומא קמא (ביום הראשון) אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה (הפך אותו). אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי (ולא עלי אתה סומך? שבעל פה גם כן סמוך עלי)!" (כלומר, הילל גייר את הנכרי ורק אח"כ התחיל ללמד אותו)

4) שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סי מא: על שאלתך בערל שבא להתגייר ... ואך הוא מבקש עכ"פ ללמדו מקרא וסדר תפילה יום יום שזהו אינו נגד דת המלך, ואח"כ ילך למקום שמותר להתגייר (היה אסור להתגייר לפי החוק הממלכתי במדינה שלו), ושאלת אם מותר לעשות כן, ואם אינו בכלל מלמד עם נכרי תורה, כיון שלומד ע"מ להתגייר ... אלא ודאי דאסור ללמדו מקודם (שיתגייר) ... ואין בכחי להתיר.

טענה ח

בעבר, כאשר רוב היהודים שמרו מצוות, היה ניתן להניח שהגר ישמור מצוות, מה שאין כן היום כאשר רוב היהודים לא שומרים מצוות. ולכן, היום צריך להפקיד לגייר רק אלה שברור מראש שמתכוונים בכנות לשמור מצוות.

דחיות:

1) על הגמרא יבמות מז: "קשים גרים לישראל כספחת" כתב רש"י: שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם.

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג:יט: ומפני זה אמרו חכמים: קשים גרים לישראל כנגע צרעת, שרובם חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל.