Strawberries and Why Contemporary Halakha Has Stagnated

As many of you know, there is a website, including video, making the rounds proving that strawberries are infested with a "new" insect called thrips.

Several points:

1) Thrips have been abundant for well over 100 million years http://en.wikipedia.org/wiki/Thysanoptera#Evolution_and_systematics

2) A quick review of the agricultural literature reveals that thrips infestation of straweberries is most definitely not new, here's just one of many examples: http://ohioline.osu.edu/rc299/rc299_9.html

3) R. Moshe Feinstein argues that any insect that is not clearly visible to the naked eye is not of Halakhic concern (Iggerot Moshe, YD4:2). R. Nachum Rabinovitz makes a similar argument that even if the insect is visible but does not appear to be a living creature to the naked eye is of no Halakhic concern (Shu"t Siach Nachum 45)

4) The video appears to have been filmed through a zoom lens that paints a picture more magnified than can the naked eye.

What does this have to do with stagnation of Halakha?

A friend reported to me that a prominent Rabbi this past Shabbat delivered a shiur on strawberries. In reviewing the issue, he stated that R. Rabinovitz's book has many radical responsa.

Now ... I've been through that book, and I can find nothing even approaching radical. Original and creative, but not radical. It's not like R. Professor Daniel Sperber permitting women to have aliyot, or R. Sherlo raising the issue of allowing older single women to become pregnant through artificial insemination. Au contraire, his book is filled with good old fashioned creativity and original thinking.

I asked my friend if anyone asked said prominent Rabbi what about the book is radical. Answer: no.

So ... why has Halakha stagnated? Because anyone daring to be creative and ... heaven forefend ... original ... is labeled by his contemporaries as "radical" and the masses nod their heads and accept it.

I find this especially ironic in that R. Rabinovitz is a product of the chareidishe velt.

What Torah Is

A very wise young woman commented on my blog that it focuses on what Torah isn't but says nothing about what it is; a very true comment indeed.

The reason is simple. Rambam ascribes to an apophatic theology. As a general rule, human beings can only reach an understanding of what God isn't rather than what He is.

Similarly, I would suggest, understanding what Torah isn't is much easier than understanding what it is. To understand what it is, you actually have to know something, and, unfortunately, I don't.

That being said, just as I am not a musician and cannot write music, but I can know that when I'm listening to Harry Chapin ZT"L sing Cat's in the Cradle, or Dan Fogelberg ZT"L sing Leader of the Band, I am experiencing Divinely inspired music, so too … when I read a piece written by a great Rabbi that reflects what Torah is, I know it when I see it.

As a general observation, I suspect that many of us, including myself, fail to grasp what Torah is because we are too caught up with the trees of Halakha to notice and understand the forest of Torah.

So, in order to help balance this blog just a bit and not always focus on what Torah isn't, and since I myself am not capable of writing what Torah is, I will, from time to time, reference a piece, written by a great Rabbi, that does exactly that.

So, in that spirit, I refer you to this article by R. Yuval Sherlo, which also appears in this week's "Shabbaton" Shabbat sheet.

Shabbat shalom, and may we all merit to experience again Harry Chapin and Dan Fogelberg in the next world … and of course, only during lunch breaks after hearing shiur from R. Sherlo.

A Man's Prohibition Doth Not Create A Woman's Obligation

As a follow up to the mehadrin bus issue, an additional thought.

Prohibitions upon a man do not create an obligation upon a woman.

The Shulhan Arukh (EH: 21:1; quoted below in footnote 1) prohibits a man from ogling a woman's little finger, yet, to the best of my knowledge, no one ever ruled that a woman is obligated to cover her fingers.

Moreover, the same paragraph in the Shulhan Arukh prohibits a man from staring at a woman's colorful clothing, even when she's not wearing it. Yet no one ever ruled that it is prohibited for a woman to wear colored clothing, even if the woman's intent is to draw the attention of men (see Rashi on Bereshit 49:11, quoted below in footnote 2).

These points should be self-explanatory, but for those who need a Rabbinic source beyond the Shulhan Arukh and Rashi, see Shu"t Bnai Banim; 3:26 (quoted below in footnote 3).


1) שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא
א] צריך אדם להתרחק מהנשים א מאד מאד. ב] ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ג] ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה ב ד] או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, ה] אלא רץ ו] ומסלקה לצדדין ז] או לאחריו. ג (א) ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ח] ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראות שערה. ט] והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. י] ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

2) רש"י בראשית פרק מט:יא
וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה.


3) ובהרבה ענינים האיסור הוא על האיש ולא על האשה ... וכן במסכת עבודה זרה דף כ' עמוד ב' אסור להסתכל בבגדים צבעוניים של אשה אבל אינו אסור לה ללבוש אותם, אף על פי שמתכוונת שהזכר יתן עינים בה כפרש"י בפרשת ויחי על הכתוב בני אתונו.

Should Our Behavior Follow the Written Halakha or Perhaps Vice Versa

I remember well years ago, not so long after I had made aliyah, that a new oleh moved into the neighborhood. Not just a stam oleh, but a talmid hacham (and I don't use that term lightly).

Well, the practice in our shul, a widespread practice all over Israel, was for the shta"tz to lower the volume of his voice as he prompted the cohanim with birkat cohanim, word by word.

The new oleh was not fond of this practice. Why? Well, in all honesty, the poskim, even the rishonim, talk about this practice, and it's pretty unarguable that their directives call for the sha"tz to remain at the same volume of voice. The new oleh made his discomfort well known, which brought to the shul some degree of discord.

Why discord. It seems pretty reasonable to oppose something the rishonim and poskim opposed, right? I mean, there it was in black and white, just staring at us in the face. And shouldn't our behavior follow the written Halakha?

Let's see how the tosafot may have dealt with this issue.

In the first mishna of the 7th chapter of Berakhot, we learn:

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן.
Three people who eat together must say zimun.

The gemara brings a disagreement between Rav and R. Yochanan as to whether two men are allowed to make a zimmun.

To answer that question, the Gemara brings the following beraita from Arachin:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מה עמוד ב
תא שמע: נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנים לעצמן, נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן - אין מזמנין; (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין, וקתני: נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן! - שאני התם, דאיכא דעות.

That is, since the din of two men is equal to the din of a hundred women, and since we learn in a beratia that women do make a zimmun, then two men should be able to make a zimun. But the Gemara rejects this argument as follows: while it is true that the din of two men is generally equal to the din of three women, in this case it doesn't apply, since … it is critical to have three unique individuals for zimmun.

Now, take a look at Tosafot (patiently … we will get to our issue shortly).

שאני התם דאיכא דעות - מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה ע"פ אביהן ומיהו לא נהגו העולם כן וקשה אמאי לא נהגו מדקתני מזמנות משמע דקאמר חייבות לזמן וי"ל דנשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן מזמנות וכן משמע קצת הלשון מדקתני בסמוך נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין ועוד דמדמה ליה הגמרא לשנים משמע דחובה ליכא והא דקאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) הכל מחוייבין בזימון לאתויי נשים לענין רשות קאמר ולא לענין חובה

Tosafot say that from this suggya, it is apparent that three women can make their own zimmun, and, in fact, that's exactly what the daughters of R. Avraham did. Just one problem … tosafot notes that this is not widely practiced. They looked around and saw that women are not making zimmun. Why not? Tosafot concludes that when the Gemara says "women make zimmun" it must have meant they have the option to make zimmun, but not that it is obligatory. But there is a slight problem with this conclusion, note the tosafot. The Gemara in Arachain 3a writes that women are "obligated" to make zimmun.

Now we have a problem. Tosafot note that women are not making zimmun. But the Gemara in Arachin specifically says they are obligated. It's right there, in black and white!

So how do Tosafot resolve this problem … and I kid you not: Nah, that's not what the Gemara in Arachin means. When it says that women are "obligated", it really means that it's "optional".

In the immortal words of Maxwell Smart, "Would you believe." (Google it if you're too young to understand the reference).

So, for those of us who think that our behavior must always follow the written Halakha and never the other way around … guess again. The re-reading of texts to fit common practice is a well known phenomenon among Ashkenazic rishonim. This particular instance is just the most classic case that comes to mind.

As a side note, the development of the minhag whereby the sha"tz lowers the volume of his voice when prompting the cohanim is fascinating. The Yesodei Yeshurun notes that there was a difference between Bavel and Israel. In Bavel, the custom was to prompt, and in Israel not to prompt (based on the prohibition of a non-cohain to do birkat cohanim). I suggest that the minhag for the sha"tz to lower his voice developed as a comprise between the two postions of yes prompting versus no prompting, i.e., the sha"tz lowers his voice significantly when prompting. That a minhag takes the middle road between two approaches in Halakha, adopting neither one of them, is a common phenomenon. Another example is with the placement of mezuzah. There are two approaches in Halakha: vertical and horizontal. A commonly practiced minhag is to place it on a diagonal, as a comprise between the two approaches. This phenomenon is discussed in Sperber's Minhagei Yisrael. The application of it to this particular issue is my own chiddush, which I believe to be correct, but take it for what it's worth.

Obsessing Over Issues of Modesty

Before we approach the issue of "darcha acharita", avoiding temptations, let's examine the Halakhic parameters of two prohibitions.

1) Hirhurim … sexual thoughts. Many think that it is prohibited for a man to experience any such thoughts whatsoever about any woman (other than his wife, obviously) ever. Well, I don't know what is and what isn't prohibited. I only know what others have said. Both the Me'iri and the Ezer Mekudash (quoted in Otzar HaPoskim 23:3:8:2, for your convenience), both frum yidden, maintain that it is prohibited to engage in purposeful and intentional sexual fantasy. Occasional thoughts are not prohibited, as long as not purposeful and intentional. So guess what, gents. Chill. You may, on occasion, experience some level of inappropriate thoughts. It may be the way men were built, an issue which would require another post by a social biologist. In the words of the Ezer Mekudash, "the Torah was not given to angels." You are not angels, gentlemen. Get over it. You are not obligated to decimate such thoughts, even when they occur, on occasion, inappropriately. A simple victory by "fall" (to use a wrestling term) is all that is required. Do not act on these desires, including … no purposeful intentional sexual fantasy. Beyond that, there is no Halakhic obligation to be overly focused on this challenge. Don't obsess. R. Yisrael Salanter (אגרות ומכתבים מאת ר' ישראל סלנטר, מהד'שרגא הכהן וילמן, סי' כה ) wrote that obsessing over these thoughts can act as a boomerang and make them even stronger.

2) Seeing/staring at/ogling a woman. Halakha does not prohibit seeing any part of a woman other than the genital area (see Shu"t Naharei Afarsimon, EH 19). The poskim distinguish between seeing and staring. This distinction is found all over the place in the Halakhic literature, but if you can't find it, then hit the books, get back to the beit midrash, and in the meantime, take a look at Yad Malachi (179) since that's the source that comes to me off the top of my head. Staring at part of a woman defined as "erva" is prohibited. Staring at parts of a woman not defined as erva is not prohibited, as long as there is no intent to derive pleasure. Ogling, that is, intentionally deriving pleasure from staring at a woman, is prohibited even if ogling the woman's small finger. Stop worrying about what you might see in the bus, at work, or elsewhere. I have NEVER seen a woman in public whose genital area is exposed. Don’t stare at a woman who is not dressed in accordance with normal social standards (see below). And never ogle. Get a grip. The distinction between staring, with no intent of deriving pleasure, versus ogling is to be found in the Rambam, Bi'ah 21:1 versus 21:21.

It is important to note that societal norms determine what parts of a woman's body are defined as erva. If you live in a society where social norms sanction mini-skirts, belly shirts and halter tops, then areas of the body exposed by such clothing are not defined as erva. Sound too modern? Take a look at Dirvei Hamudot (Brackhot 3:116 ) who writes that the upper arms of women are considered erva only in a society where women normally cover them. Well, maybe that only applies to a lady's upper arms? Guess again. Yaskil Avdi (vol. 4; EH:9 ) writes that in a society where social norms sanction exposed breasts they are not considered erva (click here and see the last paragraph and continue to the next page).

The degree to which a man is vulnerable to "immodest" dress is directly proportional to the degree of modesty to which he is accustomed. A man who lives in a haredi neighborhood and never leaves it is most vulnerable to dress codes less modest than those of his neighborhood. A man living in a haredi neighborhood who works in N. Tel Aviv (there must be at least one such person in the country) is less vulnerable. A man living in a mixed religious / secular neighborhood is yet less vulnerable. This should be obvious, but for those who want a Rabbinic source, see Shu"t Siach Nachum 92. So … a dati-leumi man living in a city (as opposed to an all religious settlement) is considerably less vulnerable to temptations than his haredi or settler colleagues.

Most important, this discussion should be quite unnecessary. Common sense is a really good rule of thumb here. Sound not so frum? Take a look at the Ritv"a at the end of Kiddushin and see that he says exactly that. True, he does say it is improper (though not prohibited) for anyone other than a saintly gent to take this approach, but see Shu"t Bnei Banim, vol 4, article 2 here where R. Henkin broadens this approach to include the average person as long as within the standards of modesty to which said person is accustomed.

Click here to see more of R. Yehuda Henkin's writings regarding how societal norms play a factor in the halakhot of modesty.

All this being said, why shouldn't we just adopt the most stringent positions in issues of modesty.

The answer is twofold:
1) the boomerang effect mentioned above in the name of R. Yisrael Salanter
2) the cost to society … stay tuned

I hope to write on the following issues in the near future:
1) darcha acharita – avoiding temptation
2) the societal price paid in mehadrin approaches
3) unity or uniformity … do those singing the song of achdut have any clue what they are saying?

Xenophobia

I posted earlier that I would write next about "darcha acharita", avoiding temptation, and more on the societal price of mehadrin products and services, but I got sidetracked.

Last night, as I read one of the parsha leaflets, Maayanei HeYeshua, widely considered to be mainstream in the Dati Leumi camp (kinda scary), I came across an article on R. Noach Weinberg, founder of Aish HaTorah, who recently passed away.

R. Noach was a great man. It is both due to his institution and despite that institution that I became frum. But that's a long story.

Anyway, the article, presumably written by a student and/or follower, said the following. "R. Noach warned us that if you don't know what you are prepared to die for, it's a sign that you don't know what you are living for."

And as I read this, I thought to myself, "Well, this is ironic".

You see, R. Noach developed a well-known course on the "48 Ways to Wisdom" based on the Mishna, Avot 6:6, which lists bringing a quote in the name of whoever said it as one of the 48 ways that Torah is acquired. In fact, the mishna continues to teach us that one who brings a quote in the name of whoever said it brings redemption to the world.

So, where's the irony?

The gent who first taught this principle … of knowing what you'd be prepared to die for … was none other than … Martin Luther King, Jr. His exact words were, " I submit to you that if a man hasn't discovered something that he will die for, he isn't fit to live".

I admit, MLK may have not have invented the saying, but he certainly is the one who made it famous. And I'm fairly certain he didn't hear it from R. Noach, who came onto the scene after MLK was assassinated (1968).

Now, I don't know who dropped the attribution to MLK, whether R. Noach himself or his disciple, but whatever the case may be, I suspect that xenophobia may have played a role in R. Noach's becoming the creator of this saying in the eyes of many.

You see, MLK was … ummmm … not Jewish. Heaven forefend we should learn such an important value from a non-Jew. And even worse … he wasn't just a non-Jew. He was … gasp … BLACK (or African American, but I think back then it was black). Help! I'm fainting!!

I mean really … I just don't get it. Ben Zoma says in Pirkei Avot, "who is wise … one who learns from every wo/man".

There are, indeed, lots of things we can learn from non-Jews. And Ben Zoma knew that and encouraged it.

Which reminded me of a shiur I once heard back in the mid-80s. In that shiur, the Rabbi of the shul I attended said, based on the one of the commentators to Avot 3:14 (I can't remember who it was … let's call him Ploni), that non-Jews are not in the category of "created in the image of God".

Now, some of the more reasonable folks in the shiur squirmed in their chairs. And how did the Rabbi react? "I didn't invent this! Here it is, in black and white. We can't disagree with Ploni as we don't reach his toe in Torah".

Just one slight problem, the Tiferet Yisrael and just about everyone else and his mother disagree with Ploni and write explicitly the obvious … all humankind is included in the category of "created in the image of God". In fact, R. Barcuh HaLevi Epstein writes in his commentary on that mishna that R. Akiva's principle of "you shall love your neighbor as yourself" applies to non-Jews as well.

But alas, this Rabbi had a hat, and suit … and even a tie … and learned for years in some great yeshiva or other, and … the congregation was not the most solidly grounded in Torah scholarship, so … a whole bunch of people went home from shiur feeling just a bit xenophobic.

Of course, I took the shiur with a grain of salt given that I had previously heard same Rabbi, in answering a she'eila on borer, explain the difference between ikar and tafel. Bong! Wrong answer. Ikar and tafel are concepts in Hilkhot brachot; ochel and psolet would have been the distinction to make.

So much for hats, suits, ties and years of learning in some great yeshiva or other.

And this dude is currently the director of the Vaad HaRabbanim of a major Orthodox community in the US. Kinda scary.

Stay tuned for more on darcha achrita and mehadrin.

Shavua tov.

Next Post

Hello readers.

First, I encourage all comments, even those which sharply disagree with my posts.

Hamasig was kind enough to respond to my post on Mehadrin buses.

S/he raised the issue of "darcha acharita", a concept discussed in Bava Batra related to avoiding nisyonot.

In my next post, I hope to examine the Halakhic parameters of darcha acharita, and more broadly, the societal price paid in adopting "mehadrin" positions.

Stay tuned, and thank you for reading and/or responding.

Chuck

"Mehadrin" Buses

Have you ever wondered about these "mehadrin" buses. Like … is there any Halakhic basis to this phenomenon?

I don't even know where to begin with this one. I mean, I'm not sure what the haredim are doing on non-mehadrin buses that must be remedied with mehadrin buses, but I assume it's something rather illicit. I must be missing something interesting because I generally just fall asleep upon entering the bus.

I suppose the question can be broken down into two parts. Part 1: can a man and woman who are not married sit next to one another. And part 2: can a married couple sit together when the woman is in nida. In this posting, I will deal only with part 1.

Of course, this question really doesn't address the issue of separate sections in the bus. But if it is permissible to sit together then, min ha-stam, there is all the more so no need for separate sections.

Fortunately for us, R. Moshe Feinstein, who was a frum Jew and knew a bit of Torah, wrote on a subject similar to ours, but even more potentially problematic. In a responsum appearing in his second volume of Even HaEzer (1), R. Moshe deals with the permissibility of riding a subway or bus during the hours that it is very difficult to avoid close physical contact with members of the opposite sex.

This question is, of course, much more serious than our question. In the Egged buses I've ridden, the seats are generally wide enough to host two people with sufficient room to avoid physical contact. This unless one or both of the riders is extremely obese, in which case the probability of inappropriate attraction is significantly reduced, as a general rule.

At any rate, R. Moshe ruled, based on a well-known Shach among other things, that since the physical contact between riders in a packed subway or bus is devoid of sexual content, there is no prohibition.

R. Moshe goes yet further and says that if the gentleman knows that he will likely experience licentious thoughts as a result of the physical contact, then he should avoid riding during those hours if at all possible. But if he must ride during those hours even under these conditions where he knows he will experience licentious thoughts, he can still ride, but should focus on Torah and rely on the assumption that thinking words of Torah will enable him to control his thoughts. It is only if the gent knows that he will experience … ummm … well … an erection as a result of the contact – then it would be prohibited to travel during those hours. But he adds that "God forbid" a man should be so out of control. It comes from being a lazy bum and he should intensify his Torah learning and work (as in … what most Jews engage in to earn a living) in order to solve this problem.

So much for the mehadrin buses that force women to sit at the back of the bus, which is known to offer a less comfortable ride than the front of the bus, all because some haredi men are so out of control that, apparently, they experience … well, you know … upon merely sitting next to a woman.

Now, lest you think the Halakha is different in Israel where some women dress more provactively than in America (I have no idea if this is true as I left the States so many years ago), R. Shlomo Aviner (2), possibly the most stringent posek on issues of modesty and R. Ovadiah's son (R. Yitzchak) both rule similarly (3).

Importantly, I consulted with a senior partner of one of the largest and most respectable law firms in Israel and learned that separate seating buses are totally illegal. No bus company is legally permitted to make such arrangements nor is any individual legally permitted to disallow any passenger from sitting where they wish.

So, the next time a member of the opposite sex doesn't want you to sit next to them on the bus, just tell them to get up. And if they refuse, just sit down. If they harass you, tell the driver you are calling the police, and then do so. If you are concerned for your physical well being, carry a large can of pepper spray … it will do the trick.



---------------------------------------------------------------------------------------------------
(1) שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד
בענין הליכה בסאבוויי ובבאסעס בשעה שא"א ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק י' מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטען שליט"א.
בדבר הליכה בסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה, ומפורש כן בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י שהרי כתב הש"ך ראיה ממה שמצינו שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם. ומש"כ הש"ך /יו"ד/ בסימן קצ"ה סק"כ במשמוש הדפק באשתו נדה שכיון דאינו דרך חיבת ביאה שליכא איסור דאורייתא אף להרמב"ם מותר לבעלה רק במקום סכנה ובליכא סכנה אסור לבעלה למשמש הדפק כשהיא נדה אינו מצד איסור קריבה דאיכא בכל העריות אלא מצד דיני התרחקות בין הבעל לאשתו בימי נדותה שאסרו מדרבנן. ומוכרח זה שם גופיה דהרי כתב שם שהמנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדפק של אשה אפילו אשת איש או נכרית, ואם היה איסור קריבה אף בלא דרך תאוה אף רק מדרבנן היה אסור להם שלא במקום סכנה, ואף שמצינו דברים שאסרו רבנן והתירו במקום חולי אף בלא סכנה כהא /כתובות דף ס'/ דר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת משום דיונק מפרק כלאחר יד הוא שאסור רק מדרבנן ובמקום צערא לא גזרו רבנן ואיירי בליכא סכנה כמפורש שם בתוס' עיי"ש, וכן מותר אף חולה שאין בו סכנה לאכול בט' באב משום שבמקום חולי לא גזרו רבנן כדאיתא בש"ע /או"ח/ סימן תקנ"ד סעיף ו' וכתב הט"ז דהוא אף שברור שאין בו סכנה, ועיין בהגר"א סק"ט שהסכים לזה והביא ראיה ממה שהתירו נעילת הסנדל וסיכה ביו"כ לחולה שאין בו סכנה, מ"מ לא כל איסור דרבנן שוין ויש שאסרו אף לחולה כשליכא סכנה. עיין בר"ן ע"ז דף כ"ז באיסורי אכילה מדרבנן כחמץ שעבר עליו הפסח וכלאי הכרם בחו"ל וגבינה של עכו"ם וסתם יינם וכדומה שאסרו בליכא סכנה, ובשולי עכו"ם התירו לחולה אף שליכא סכנה, והר"ן עצמו מסתפק שמא גם ליהנות באה"נ של דבריהם אסרו בלא סכנה ומי"א הביא דמתרפאין בהנאה אף כדרך הנאתן מאה"נ דרבנן, ופסק כן הרמ"א /יו"ד/ בסימן קנ"ה סעיף ג' דלרפאות בהנאה מאה"נ דרבנן מותר ולאכול ולשתות אסור עיי"ש ולכן כ"ש שלא היו מתירין איסור דרבנן דקריבה לעריות בשביל להתרפאות בחולה שאין בה סכנה שאיסורי ערוה חמור מאיסורי אכילה לענין רפואה ולכן צריך לומר שבלא דרך תאוה לא אסרו כלל דלא נחשב זה קריבה לגילוי ערוה כלל משום שהנגיעה שלא לתאוה וחבה לא יביא כלל לגילוי ערוה והאיסור נאמר לא תקרבו לגלות ערוה שפירושו כתב הרמב"ם כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה ולא ראו צורך לאסור זה כלל אף מדרבנן.
ועוד ראיה מעכו"ם שמותר לרופאים ישראלים למשמש בדפק וכל הנגיעות ומיני משמושים כדכתב שם /יו"ד סי' קצ"ה סק"כ/ הש"ך שהוא רק בשביל הרוחת ממון שלא שייך להתיר איסור אף דרבנן אף אלו שהתירו במקום חולי, והא לא איירי ביש חשש איבה דהא כתב הש"ך דאף ביש שם רופאים אחרים נכרים נוהגין היתר, אלא ודאי שסובר הש"ך שליכא איסור קריבה שלא בדרך תאוה אף לא מדרבנן, ורק באשתו נדה אסור מצד דיני התרחקות. וניחא מה שאיתא בפ"ת /יו"ד סי' קצ"ה/ סקי"ז בשם ספר מקור חיים שיניח בעלה בגד על הדפק ויהיה מותר למששה, דכיון שהאיסור הוא מצד דיני התרחקות מותר בשינוי הנחת בגד שאיכא היכר.
והנה בתורת השלמים /יו"ד סי' קצ"ה/ ס"ק ט"ו דחה דברי הש"ך דלרמב"ם שאסור מדאורייתא כל שנהנה מנגיעתה בקירוב בשר אפשר דאסור למשש לה הדפק דקרוב הדבר לבוא לידי איסור דאורייתא, ומה שרופאים ממשמשים דפק של א"א ונכרית הוא משום דאין לבו גס באשה אחרת עיי"ש, ומשמע שאוסר מצד איסור קריבה דאם מצד התרחקות לא היה מחלק בין שיטת הרמב"ם דאוסר קריבה מדאורייתא ובין שיטת הרמב"ן דהוא רק מדרבנן דהא גם להרמב"ן איכא איסור התרחקות בנדה לבעלה, ולכן שפיר דחה דבריו בסד"ט /יו"ד סי' קצ"ה/ ס"ק כ"ד וכתב אין בדבריו ממש דרק במה שאסרו משום הרגל דבר וחייבו התרחקות שייך לחלק בין אשתו נדה דלבו גס בה לאשה דעלמא אבל מה שאסור משום קריבות ודאי חמירא א"א מאשתו נדה, וכן הקשה עליו גם בהג"ה מר' שלמה הכהן במחצית השקל עיי"ש. ואף שרהיטת לשונם משמע שאיסור דרבנן מיהא איכא, פשוט שליכא שום איסור מאותה הראיה עצמה שהרופאים ממשמשים בא"א ובנכרית אף בלא סכנה ואף ביש רופאים אחרים שהם נכרים, ואף מרופאים נכרים הרי יש לאסור מצד האשה הישראלית דבלאו דלא תקרבו וכן אם אסרו מדרבנן הוא אסור להאשה כמו להאיש, אלא ודאי שבלא דרך תאוה ליכא איסור אף לא מדרבנן.
וכוונת תוה"ש נראה דבא לתרץ שיטת הב"י דלהרמב"ם אוסר למשמש הדפק באשתו נדה משום אביזרא דג"ע ולהרמב"ן מתיר, משום דבאשתו נדה קרוב הדבר שכיון שלבו גס בה שנהנה מנגיעתה כשימשמש לה הדפק, אף שהתחלתו למשש לא היה לשם תאוה והנאה אבל קרוב שיבוא לזה ולכן יעבור בלאו אבל בנשים דעלמא אף שחמורות לענין איסור דלא תקרבו אבל הא הוא שלא לכוונת הנאה וחבה ולא יבוא מזה לידי כוונת הנאה וחבה כיון שלא גס בה לכן מותר גם לכתחלה, אבל לרמב"ן שאף נגיעה לכוונת הנאה וחבה הוא רק דרבנן שרי משום פ"נ. ואולי זהו כוונת הגהת ר' שלמה הכהן בסופו עיי"ש אבל הוא כתב דאף לתוה"ש הוא רק מדרבנן ואין לאסור במקום סכנה, ולמה שבארתי הוא מדאורייתא לדידיה שבאשתו יש להחשיב גם זה קריבה לג"ע. ונמצא שאף להתוה"ש ליכא לאחרים שום איסור בנגיעה שלא בדרך תאוה וחבה אף לא מדרבנן.
ונראה דהב"ש סימן כ' סק"א שהביא מתשובת הרמב"ן דאף שלא בדרך חבה אסור להרמב"ם מדאו' והוא סובר דאסור מדרבנן ולדבריו הוא מש"כ הב"י /יו"ד סי' קצ"ה/ לענין משמוש הדפק לבעלה כשהיא נדה עיי"ש, נמי הוא רק לבעלה שסובר כדבארתי בכוונת תוה"ש שמתרץ דברי הב"י, ומוכרח כן מהא דלרופאים אחרים מתיר גם הב"י. ואף שלא משמע כן לשון הב"ש דלא הזכיר שם שאיירי בבעל לאשתו נדה ובש"ע הא איירי בכל עריות, מ"מ מוכרחין לומר דמש"כ וכתב בתשובה אפילו אם אינו עושה דרך חבה עד והש"ך השיג עליו בחנם הוא ענין אחר המסתעף מזה, ולא קאי על עריות דש"ע אלא באשתו נדה וסובר כדבארתי לתוה"ש.
עכ"פ לדינא בנשים אחרות אף בא"א ונדות ונכריות ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה. ובאם הולך שם גם עם אשתו נדה ויהיה באופן שלא יהיה אפשר ליזהר מליגע בה, אף שלא מצוי זה דהא יכולה לעמוד במקום אחר, אבל אם יזדמן כן, תליא לכאורה במחלוקת הש"ך עם הב"י לפי' תוה"ש והב"ש לפ"מ שבארתי, דלהש"ך אין לאסור כיון שאינו דרך תאוה, ומצד התרחקות נמי לא שייך לאסור, שלא נאסרו אלא דברים שעושין כהרגלם שלא ישכחו שהיא נדה ויעשו כהרגלם גם בתשמיש, וזה ליכא בסאבוויי ובאסעס שאין זה כהרגל הוא עם אשתו אלא כהרגלם עם כל בנ"א. ולהב"י יש לכאורה לאסור דמצד שגס בה קרוב שיהנה מנגיעתו בה אף שתהיה שלא במתכוין. אבל מסתבר שבנגיעה שלא במתכוין אף באשתו לא שייך לחוש שיבוא ליהנות מנגיעה זו, דרק למשש הדפק שבמתכוין נוגע בה אף שהוא לכוונת היתר לידיעתו לרפאותה סובר הב"י שקרוב הדבר שיבוא גם ליהנות מזה. וכ"ש שאין לחוש בנגיעה מחמת דוחק רבוי בנ"א שאין שם המקום לחשוב ליהנות מזה, שלכן אף להב"י אין לחוש אף כשיזדמן כן גם באשתו נדה.
וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.
אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילך אז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואם יודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבל ח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשה וה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.
ובדבר לעשות מנין מיוחד ביו"ט בבקר שיבואו אגב אז אנשים להתפלל ולהזכיר נשמות וילכו אח"כ לעבודתם ויחללו יו"ט, איני רואה בזה איסור מסייע ידי עוברי עבירה, כי אם לא יהיה מנין נמי לא ימנעו מלילך לעבודתם כמו שלא נמנעו מאיסור החמור דשבת וי"ט, וא"כ אין בזה שום סיוע לעבירה דחלול יו"ט. ידידו, משה פיינשטיין

(2) שאלה:אני משתתפת בימי העיון ורציתי מעט לעורר תשומת לב למצבים של חוסר צניעות שנקלעים אליהם בשל הפרוזדור הצר ובשל מספרם הרב של המשתתפים. אני מתלבטת האם לוותר על שיחות יקרות ערך אלה, ובלבד שלא להיקלע למצבים אלו הבלתי נמנעים. מצאתי בערוך השולחן: "ויש נוהגים לילך ביום א דר"ה... ולאמר... תשליך... ויזהירו שלא ילכו נשים. ובמקומות שהולכות מוטב שאנשים לא ילכו כלל... מפני טעם הידוע להם, ונכון הוא" (ערוך השולחן או"ח תקפג ד).תשובה:מה שספר ערוך השולחן פסק שנשים לא תלכנה לתשליך אינו נוגע לעניננו והוא אסר משום שזה היה במתכונת של טיול אנשים ונשים יחד שהוא דבר אסור כמו שהוא כותב בעצמו במקום אחר (שם אה"ע כב יח). ועוד גדולים הזהירו מטעם זה שנשים לא ילכו לתשליך למשל: "ויש לבטל המנהג (אותיות גהינם) שהנשים הולכות גם כן לתשליך, כי באין על ידי זה לערבוביא הנשים עם האנשים ואוי לעינים שכך רואות ביום הקדוש הזה, שנעשה להם הליכת תשליך כמו טיול לגנות ופרדסים. ואוי ...ודבר זה מוטל על פרנסי העיר ומנהיגיה להשגיח על זה וכל מי שאפשר לו למחות וכו ..." (שו"ת אלף המגן לר שמואל פינקלשטיין סי תקצח סע ד). ואין זה שייך לעניננו שהבת הולכת כדי לשמוע שיעור ואין לה ענין בגברים, ואם היא עוברת על ידם בפרוזדור, אין איסור בכך, והוא כמו שדבר זה קורה ברחוב או באוטובוס.וכן מה שלפעמים נדחקים בפרוזדור מפני שהוא צר, גם בזה אין איסור, כי אמנם נגיעה אסורה, אבל באופן זה, שאינו דרך חיבה ולא ברצון, לא נאסר, והרי זה דומה לאנשים ונשים שלפעמים דחוקים באוטובוס שאין בזה איסור, כפי שפסק הג"ר משה פינשטיין (שו"ת אגרות משה אה"ע ב, סי יד

(3) אף על פי שמעיקר הדין אין אסור לאיש לשבת ליד אשה באוטובוס צבורי או ברכבת, וכן אין אסור לאשה לשבת ליד איש שהרי אינם נוגעים זה בזה כלל. מכל מקום, מנהג בנות ישראל הצנועות להמנע מכך. וישראל קדושים נמנעים מדברים אלו וכן ראוי לנהג. בפרט אם האשה היושבת לידו לבושה בבגדי שחץ ופריצות, ללא שרוולים ובחצאית קצרה (אוצר דינים דף שעה). לז:כ

Raisins Not Kosher??

First, to those living in Beit Shemesh who have already read my previous postings to the Beit Shemesh list, my apologies for being somewhat repetitive. I have added an additional point or two, and, at any rate, wish to raise the issue to a wider audience.

The KAJ recently published a worldwide ban on eating all raisins (1). For the sake of clarity, the Rabbinate referred to in the notice does not refer to the Israeli Chief Rabbinate, but to the Rabbinate of KAJ.

I must confess, I know very little about KAJ, other than that it is run by a group of Rabbis living in self-imposed exile (a factual statement, not intended to render judgment one way or another), whom Reish Lakish would not, min ha-stam, have admired were he alive. This because Reish Lakish, quoted in Yoma 9b, states that he "hates" (not a word I would use, but I must be accurate in quoting) Rabba Bar Bar Chana and others like him who did not make aliyah en masse when given the opportunity (2).

At any rate, I reviewed Sefer VaYikra and could not for the life of me find raisins mentioned among the prohibited foods. Which made me wonder.

Perhaps raisins are prohibited by Rabbinic decree due to insect infestation? So … a thorough check of the Talmud revealed no such raisin prohibition. Nor could I find it in the Shulchan Arukh. How and why did raisins and/or insects change so dramatically since Matan Torah, the redaction of the Talmud and the publication of the Shulchan Arukh?

To begin the discussion, R. Yechiel Michal HaLevi Esptein, author of the Arukh HaShulchan and one of the greatest poskim of his day, advised his disciple, R. Yehuda Leib Maimon, upon granting him Rabbinic ordination, that every Halakhic question is assumed to be permitted until proven otherwise. The burden of proof is upon the Rabbi who answers "prohibited" (3). As such, I suppose the KAJ would need some very solid proof before prohibiting, in such a sweeping manner, a food which has been eaten by observant Jews for centuries.

Getting back to how and why raisins changed.

A quick survey of the Halakhic literature reveals that neither raisins nor insects have changed. Indeed, raisins have always been known to have issues of insect infestation. But, according to the Taz, since raisins generally become infested once they have already been harvested, they may not only be eaten, they need not even be checked (4).

The raisin issue is only one aspect of a larger discussion on checking fruits, vegetables and flour for insects. Why did our parents/grandparents not check these food items in the ways many Rabbis today require?

I don't know conclusively the answer to this question. What I do know is that, according to the Shulchan Arukh, food items need be checked only if the probability of finding insects reaches a certain level of probability. The Rivash, an important Rishon who was a frum Jew and knew a bit of Torah, set that probability level at close to 50% (5). Perhaps the Rivash was frum enough for our parents and grandparents, but not for us; I'm not certain.

I also know that Rabbi Nachum Eliezer Rabinovitz, rosh yeshiva of Birkat Moshe, writes that insects so small as to not be recognizable to the eye as living creatures, even if visible, though as tiny inanimate specks of dust, are not prohibited (6). Maybe Mom/Dad and Savta/Sabba knew, instinctively, something we didn't know.

In general, the decline in Orthodox Jews' willingness to rely on mimetic tradition, which has led, in turn, to all kinds of stringencies not practiced in times gone by, is a subject discussed at length by Haym Soloveitchik (7).

Back to raisins, I wonder how KAJ assessed the competing values of avoiding foods that might be problematic but are permitted according to the Taz and others (e.g., Knesset HaGedola, Lehem HaPanim, Shulchan Gavoah, Pri Megadim and Zivchei Tzedek) (8) versus supporting Israeli farmers who grow such foods … the majority of raisins in Israel are homegrown (9).

Perhaps the livelihood of kashrut supervisors takes precedence over that of farmers. Or perhaps such assessments are simply not on their radar screen.

-----------------------------------------------------------------------------------
(1)

(2) אלהא סנינא לכו דכתיב (שיר השירים ח) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו

(3) בח"ו משרי-המאה (עמ' 112) מספר הרי"ל מימון, שבעת שהסמיכו הרב יחיאל עפשטיין (בעל ערוך-השולחן) ביקש ממנו, שילמד אותו אורחות חיים בהנהגת הרבנות. אמר לו הרב עפשטיין: "כשתבוא לפניך שאלה באיסור תורה, עליך לחשוב מקודם כי שאלה זו בחזקת היתר עומדת. ורק לאחר שתעיין בראשונים ולא תמצא איזה צד היתר, מחויב אתה לאסור. ולדאבוני מכיר אני כמה רבנים, והם גדולי תורה, אבל משום שיראתם קודמת לחכמתם, הם דנים בראשונה על שאלה מתוך השקפה שיטתית שהיא בודאי טריפה ואסורה, ועל ידי זה הם נכשלים כמה פעמים להפסיד ממון של ישראל שזהו חטא יותר חמור מעבירה שבין אדם למקום".

(4) יו"ד, פד ס"ק יב: כל מיני פירות שדרכם להתליע במחובר לא יאכל עד שיבדוק וכו', משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה, וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כגון רוזינ"י וכיוצא בהם אם יש שם מילבין קטנים דאין שם איסור אלא אחר שפירשו ונמצא דהוי ס"ס, ובס"ס מותר אפילו בשל תורה כמ"ש ב"י בשם הרשב"א גבי עבר ובישל תוך י"ב חודש.


(5) שו"ת הריב"ש, סי' קצ"א

(6) שו"ת שיח נחום, סי' מה: חרקים שהם כה קטנים שאינם ניכרים לעין כבעלי חיים, ואפילו נראים אלא רק כמו נקודות אבק דק בלא חיות, אינם אסורים.

(7)

(8) כף החיים, יו"ד, פד:סג

(9)

Introduction

Welcome to my blog.

I have started this blog to help readers navigate their way back to sanity in Orthodox Judaism.

Have you ever wondered why Mom/Dad and Grandma/Grandpa never checked vegetables and fruits the way your (or anyone else's) Rabbi instructed you?

Did you ever see a shiur announced on the subject of kashering your dental fillings for Pesach and wince at the very thought?

Did anyone ever tell you that you are absolved of responsibility for your actions beyond asking a competent Rav a she'eila and following whatever he tells you?

Did you ever wonder how the Rambam's 13 principles can possibly be the last word on Jewish theology when so many people around you ask the angels to bless them on Friday nights?

Have you ever heard someone say that Halakha never changes and wonder how that same person sends his daughter to a school that teaches chumash ... which is prohibited by the Shulhan Arukh?

The purpose of this blog is to help readers navigate their way through Rabbinic literature and discover things their Rabbi may never have told them.

The author of this blog will rarely take his own positions, but will reference readers to sources they may never otherwise have seen.

Feel free to contact me at chuckblog61@gmail.com if you have a specific issue you'd like addressed.

Chuck