Conversion

This is one of my absolute favorites. R. Elyashiv and company declare that a convert who, at the time of conversion, had in mind to be only partially observant, remains a non-Jew even ex post facto, that there is no room in Halakha to contend otherwise and that anyone who does contend otherwise is not competent to rule in Halakhic matters. R. Kinevsky (or however you spell his name in English) adds that anyone who claims otherwise is a total heretic.

This is really cute. I mean מילא R. Kook is declared a heretic (though he was good enough to serve as the officiating Rabbi at R. Elyashiv's wedding), as is the Mishpetei Uziel, R. Moshe HaCohen (who served as Av Beit Din of Jirba, the sephardic equivalent of Vilna), and R. She'ar Yashuv. And R. Ovadiah ... well he may know by heart every Halakhic work ever written, but he too has the wrong accent to his Hebrew. And he doesn't even speak Yiddish. But the Netziv?? I thought he was a good Litvak who knew how to learn.

Here are a few sources on conversion for those interested. And I would hope that just about everyone in Israel is interested. If our Rabbis don't stand up to the plate, show just a tad bit of courage (I mean, how much courage does it take to rule like the Netziv) and deal with the challenge, there will be more non-Jews than Jews living in Israel in another two generations ... and that's even without counting the Arabs.

Ah yes. Thank God for Rabbinic foresight.

טענה א

לפי הגמרא (בכורות ל:) "גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד- אין מקבלין אותו". ולכן, גוי שעבר תהליך גיור ולא התכוון לשמור מצווה מסוימת ובפועל לא מקיים אותה, אינו גר ונשאר גוי.

דחיות:

1) מאמר זה במסכת בכורות לא נפסק להלכה, לא ברמב"ם ולא בשו"ע.

2) שו"ת אחיעזר, חלק ג' סי' כו: דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהי' מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.

3) שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ג' סי' קו: שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחילה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.

4) שו"ת דעת כהן (הראי"ה קוק), סי' קנב: וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר.

טענה ב

הודעת וקבלת המצות, לפחות ברמה עקרונית, מעכבת אפילו בדיעבד לכל הדעות. גר שלא קיבל מצות ברמה עקרונית נשאר גוי לפי כל הפוסקים.

דחיות:

1) ריטב"א (יבמות מז.): ומודיעים אותו קלות וחמורות. (פי') וסברא דרבוותא ז"ל שאם לא הודיעוהו אינו מעכב והכי משמע בפ' כלל גדול

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג,יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

3) הב"ח בדעת הרמב"ם, יו"ד סי' רס"ח: וכשהיו ג' בטבילה, אע"פ דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דכשר אע"פ שלא היה לשם קבלת מצות כל עיקר, מיהו התוספות ורא"ש חולקין על זה...

4) שו"ע, יו"ד, רסח,יב: ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

5) מנחת שלום (הרב שלום יפרח, בני ברק) בדעת השו"ע: דעת השו"ע היא כהרמב"ם שממנו העתיק את דבריו שקבלת מצות אינם לעיכובא משום שאינם חלק מעצם הגרות.

6) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון, הרב אהרן ששון, שלוניקי וטורקיה, שנת שנ"ז), סי' כ' כתב: יהיה מה שיהיה, הרי נראה מכאן שקבלת המצות אינה מעכבת.

7) הרב יחזקאל בנעט (נכדו של בעל הקשו"ע, רבה של וואראהל ובעל שו"ת משיב טעם(, המאסף כרך ב', חוברת ה, שנה ט"ז, קובע הלכה למעשה שאין קבלת מצות מעכבת בדיעבד: היוצא מזה, דאף זו שנתגיירה לשם איש ולא קבלה עליה עול מצוות כלל מ"מ גיורת היא בלתי ספק.

8) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

טענה ג

יש להבחין בין קבלת המצוות שמעכבת בדיעבד לבין הודעת המצוות שאינה מעכבת אלא נדרשת רק לכתחילה.

דחיות:

1) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון), סי כ': ואם כן היה נראה בנדון דידן שהטבילה הועילה ואף על פי שלא היה פה קבלת מצות, כבר כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ג גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר עד כאן.

2) שו"ת מהראנ"ח (הרב אליהו בן חיים, טורקיה, שנת של"ט) סי' צב: ואין לומר כלל דמודיעין אותו מקצת מצות לאו היינו קבלת המצות.

3) בטור יו"ד, סי' רס"ח: כותב הב"י "וכתב בנימוקי יוסך סברא דרבוותא שאם לא הודיעוהו אינו מעכבת". ומעיר על זה הדרכי משה, "ולקמן בדברי רבנו (בדברי הטור) לא משמע כן שהרי מעכב אפילו בג'". והנה דברי הטור שאליהם מתייחס הדרכי משה: "איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדותה הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה." אם כן, גם לדעת הדרכי משה הודעת המצות וקבלת המצות היינו הך.

טענה ד

לכתחילה, קבלת מצוות היא התחייבות כנה של המתגייר לשמור מצוות.

דחיות:

1) שו"ת משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי וראשון לציון בא"י, תרצ"ה), כרך ב, יו"ד, סי' נח: הרי לך מפורש (כלומר מפירוש רש"י ורמב"ם את הביטוי 'קשים גרים לשראל כספחת') דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש מקבלים אותם והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו. (קדושין ע ב, נדה יג ב ד"ה קשים גרים). מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

2) פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (כנ"ל), סי' סה: מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה.

3) שו"ת והשיב משה (הרב משה הכהן, הרב הראשי של ג'רבא ואח"כ דיין בטבריה, תשכ"ח) יו"ד, סי' נ: קבלת המצות אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצות לקיימם אלא לקבל עליו כל מצות תורה ושאם יעבור הוא מקבל ע"ע ליענש העונש שמגיע לו ... וא"כ לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פ' ולקבל העונש ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצות.

4) שם, סי נא: דענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות אלא שיקבל עליו מצות התורה ושאם יעבור על איזה מהם ענוש יענש עונש המגיע לו ואע"פ שאח"כ עבר על כמה ממצות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצות דאע"פ שחטא ישראל הוא ואפילו אם בעת קבלתו המצות הוא חושב לעבור על איזה מהם מ"מ הוא קיבל על דעתא דהכי שאם יעבור יענש והוי שפיר גר מעליא ... אם לפי האומדנא שהוא מתגייר בלב שלם אלא שאנו יודעים בבירור שיעבור אח"כ על איסורי תורה כחילול שבת וכיוצא אין זה חסרון בקבלת המצות.

5) הרב ישראל בארי (הרב הראשי לנס ציונה במשך כ-30 שנה וחתנו של הרב משה חרל"פ), נחלת צבי, עמ' קסב: דהא דבעינן קבלת מצוות אין הכוונה שיקבל עליו "לקיים" את המצוות ואינו גומר בדעתו לקיים המצוות אין זה קבלה, אלא הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים (השווה להלן, דחיה מס' 7) שמצווים במצוות כאלו אף שאינם מקיימם הרי הם צפויים לעונש מן השמים או בידי אדם, אבל אין הכוונה שמתחייב לקיים המצוות, ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים וגם לנו ברור שלא יקיים ואין בדעתו מתחילה לקיים אבל זה בודאי יכולים אנו להבין שדעתו שהוא יודע שמצוות אלו מקובלות בישראל וגם אינו חושש ואינו מתכוין לקבל עליו את המצוות האלו ואינו מורד בהם מבחינה עקרונית ז"א מתוך התכחשות להם אלא שלא יקיים אותם גם זה בכלל קבלת מצוות הוא שהוא מקבל יהדות עם מצוות אלא שאינו מקיים מאיזה סיבה שהיא, ולפ"ז גם בבית רפורמי שאינו מקיים מצוות אבל בכל זאת הילד יודע שיש יהדות שמקיימת מצוות אלו והוא מזדהה על הכלל שיש להם עול מצוות אלו אלא שאלו מקיימים ואלו אין מקיימים גם זה הוא כניסה ליהדות לכנסת ישראל בכללותה, דאם לא כן נפל פיתא בבירא שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה ואין תמים שיאמין להם בכגון זה ובכ"ז אין אנו חוששים לזה והוא מטעם הנ"ל דעצם הידיעה שיש מצוות לכלל האומה אלא שיש פושעים ועוברים מתוך כל סיבה שהיא והיא מסכימה להיכנס לתוך כנסת ישראל כזו הרי זה קבלת המצוות, אבל אם אינם מקבלים עליהם כלל עול מצוות ר"ל שהם מתנגדים ואינם מאמינים בקיום מצוות אלו או שאומרים מפורש שאינם מוכנים לקבל עליהם יהדות עם מצוות כאלו אף שמצוות אחרות מקבלים מ"מ אינו גר.

6) סמך מדברי השיטה מקובצת, נדרים יז.: שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. וראיה מזה שאין פירוש קבלת מצוות התחייבות לקיימן אלא הסכמה ורצון להיות יהודי, עם כל הכרוך בזה.

7) אגרות משה, יו"ד חלק א', סי' ק"ס: ועוד יש מקום לומר טעם גדול דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיי"ש והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים (השווה לעיל, דחיה מס' 5) שנחשבה קבלה ... ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת

8) שו"ת דעת כהן, יו"ד, קנג (הגראי"ה קוק): כ"ז שהיתה הקבלה בפה כראוי י"ל שאין לנו ענין עם דברים שבלב, שאינם דברים כלל, ואפי' אם יבא אלי' ויגיד לנו, שהי' בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב ... וגם באבותינו קרא כתיב ויפתוהו בפיהם וגו', ואמרו במדרשים שהי' לבם פונה לע"ז ופסל מיכה הי' עמם, ומ"מ כיון שקבלו בפה נגמרה הגירות (עי' דחיות 9 ו-10)

9) תנחומא, כי תסא, סי' יד: רבי יוסי אומר יש בושה גדולה מזו ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם שנא' ועבר בים צרה והים נקרע לפניהם הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

10) מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יג: וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר כל אשר דבר יי נעשה ונשמע, כביכול, ונגנב לב בית דין בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם; ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם - ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון

טענה ה

רק גדולי הדור, ורבנים שפועלים מטעמם, מוסמכים לגייר.

דחיות:

1) מרדכי, יבמות סי' לב (על יבמות מו:): כשם שתקנו ג' הדיוטות שלא תנעול דלת בפני לווין ה"נ תקנו בגר

2) רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר

3) שו"ע, יו"'ד, רסח:יב: ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות – הרי זה גר.

4) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

5) הרב וסף משאש (הרב הראשי לתלמסאן ואח"כ לחיפה) באוצר מכתבים סי' תת"ל: אין צריך סמיכה לגייר גרים ואדרבא ב"ד של הדיוטות עדיפי בזה.

טענה ו

אסור לבית דין משום לפני עיוור לגייר מי שלא ישמור מצוות.

דחיות:

1) דברות משה, שבת, עמ' קכא: ראיה לכאורה דנחשב זכות לגיירו ... אף שע"י הגרות יעבור כל איסורי התורה גם ע"ז ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות ... דעכ"פ מאחר שהוא גר נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעוה"ב על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצווה ... שמסתבר יותר שהוא זכות.

2) אגרות משה, אה"ע ח"ד, סי' כו: וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותן שעושין הוא מצווה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים.

3) שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב', יו"ד, סי נח: שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

טענה ז

גוי הבא להתגייר צריך לעבור קורס בלימודי תורה ויהדות.

דחיות:

1) סנהדרין נט.: ואמר ר' יוחנן: נכרי שעוסק בתורה - חייב מיתה. שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה' - לנו מורשה ולא להם.

2) משנה תורה, מלכים י:ט: גוי שעסק בתורה חייב מיתה

3) שבת לא.: "תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – גייריה (גייר אותו), יומא קמא (ביום הראשון) אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה (הפך אותו). אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי (ולא עלי אתה סומך? שבעל פה גם כן סמוך עלי)!" (כלומר, הילל גייר את הנכרי ורק אח"כ התחיל ללמד אותו)

4) שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סי מא: על שאלתך בערל שבא להתגייר ... ואך הוא מבקש עכ"פ ללמדו מקרא וסדר תפילה יום יום שזהו אינו נגד דת המלך, ואח"כ ילך למקום שמותר להתגייר (היה אסור להתגייר לפי החוק הממלכתי במדינה שלו), ושאלת אם מותר לעשות כן, ואם אינו בכלל מלמד עם נכרי תורה, כיון שלומד ע"מ להתגייר ... אלא ודאי דאסור ללמדו מקודם (שיתגייר) ... ואין בכחי להתיר.

טענה ח

בעבר, כאשר רוב היהודים שמרו מצוות, היה ניתן להניח שהגר ישמור מצוות, מה שאין כן היום כאשר רוב היהודים לא שומרים מצוות. ולכן, היום צריך להפקיד לגייר רק אלה שברור מראש שמתכוונים בכנות לשמור מצוות.

דחיות:

1) על הגמרא יבמות מז: "קשים גרים לישראל כספחת" כתב רש"י: שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם.

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג:יט: ומפני זה אמרו חכמים: קשים גרים לישראל כנגע צרעת, שרובם חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל.

Iran anyone?

I just love this "psak". It speaks worlds about what has gone wrong in religious society. Especially entertaining is point 3.

. כשיש פקידה לא צנועה בבנק או בחנות ואין פקיד או פקידה צנועה, האם מותר לפנות אליה ולבקש ממנה את השירות אותו היא אמורה לספק או שיש חובה לבוא במשמרת אחרת ששם אולי תהיה פקידה אחרת צנועה יותר?

2. (שאלה שניה חשובה מאוד) האם יש חילוק בחוסר הצניעות, כמו פגם שרוב הנשים נוהגות בו כמו העדר שרוולים ארוכים, לבין פגם שמיעוט הנשים נהגו בו כמו מחשוף בחזה או גופיה ללא שרוולים?

3. אם יש פקידה אחרת צנועה, האם חובה לסרב לשירות הפקידה הלא צנועה ולפגוע בה או שאפשר ללכת אליה ולהשתדל לא להסתכל?

האם גם בזה יש לחלק בין פגם המיעוט לפגם הרוב כנ"ל בשאלה השניה?

הרה"ג דוב ליאור

תשובה:

1. אין חיוב לבוא בפעם אחרת, אולם לכתחילה וודאי שראוי לעשות כך.

2. יש לחלק בין חוסר צניעות מצדך, שייתכן שאתה מחמיר בנושאים אלו, לבין חוסר צניעות המקובל על כולם כחוסר צניעות.

3. הפקידה הלא צנועה פוגעת בך ולכן אינך צריך להתחשב בפגיעה שלה.

חותמו של הקב"ה אמת

We learn in Tractate Shabbat 55a: חותמו של הקב"ה אמת

One would assume, therefore, that the "frummer" (whatever that means) the group, the more committed it would be to truth.

I recently attended a wedding which was honored with the presence of no less than five (yep … count 'em … FIVE) geniuses (I'm still trying to figure out how it is that our generation has created such an incredible plethora of geniuses), one of whom is the rosh yeshiva of a certain ba'al teshuva yeshiva.

When I first began my exploration of Orthodox Judaism decades ago, I considered a wide range of beginners' yeshivot. Said genius' yeshiva was one of them. I first met the genius at a Shabbat meal in the exile.

Anyway, several months later, after I had made my decision as to which yeshiva I would attend, I saw the genius again. He inquired as to my choice, and when I told him yeshivat Ploni, his response was quick and sharp: "Ploni? Ploni?? They're destroying Judaism!!"

No in depth explanations, no analysis, just, "they’re destroying Judaism".

At the wedding, I was tempted to approach the genius and tell him he needed to do serious teshuva for that attack he launched decades ago, but I liked the ba'al simcha and decided, for his sake, to avoid what might turn unpleasant.

At any rate, seeing this genius reminded me of an article written by a gent (and I use that term very loosely in this case) who writes for the J'm Post and others.

In that article, the author states: "Faced with these (anti-Darwinian) challenges, the Darwinist response is largely confined to rhetorical efforts to shut up the questioner."

Apparently, the author has an issue with academics trying to "shut up" other academics with whom they disagree.

If this weren't such a pitiful example of the pot calling the kettle black, I may have laughed.

You see, the author is a spokesperson for the haredishe velt. And what community is better at squelching intellectual dissent than they.

Let's give just a couple of examples:

1) Ever read R. Zevin's המועדים בהלכה? There he writes the following passage:
חורבנן של ערי יהודה הוא, שעכו"ם מושלים עליהן. מסתבר, שעם שיחרורן של ערי יהודה משלטון נכרים והקמת מדינת ישראל ( אשרינו שזכינו לכך !) בטל דין הקריעה על אותן הערים.

Now take a look at ArtScroll's translation, overseen by some gents who are also geniuses. Somehow, they could not stomach R. Zevin's warm feelings towards the State of Israel, and they censored the parenthetical statement.

2) Ever heard of the academic world putting an author or his work under a formal ban? Well … we all know how common practice this is among the "true" seekers of truth. Shall we name just two. Sha'arei Talmud Torah by R. Yehuda Levi. The writings of R. Natan Slifkin, of my own hometown. I admit to never having read the latter, because I don't often read Torah writings written in English. But I certainly read the first one and still can't figure out what the problem was. At any rate, the list is very long.

3) When R. Shlomo Zalman's second and third volumes of responsa were first published (after his passing), I noted that the style of Hebrew was different than that which appeared in the first volume. I subsequently heard from a relative that a neighbor of his had seen in one of these last two volumes a responsum of RSZ written directly to him, and … the published responsum had been significantly altered from the original. All of this made me wonder if someone's hand had messed with RSZ's writings. And then, just last Shabbat, my suspicions were confirmed in an article written by R. Neryah Gutel attesting to this very issue(1). As with the case of R. Zevin, apparently RSZ's views of the State of Israel, and his references to such State as מלכות ישראל could not be stomached by the true seekers of truth. So they just altered the text.

4) Best of all, it seems that the charedim didn't like the way R. Druckman was handling conversions, and wished to "shut him up". So, instead of carrying out a reasonable debate, they declared him an apostate, disqualified him as a dayyan, and only after writing and distributing the psak, invited R. Druckman to testify in beit din.

So much for אמת.

(1) מקור ראשון, מוסף שבת, 14.3.09

לאחרונה אושרה דיסרטציה של הרב ד"ר אמיר משיח אשר הוקדשה למשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. בזכות נספח שצורף לעבודה חשובה זו נחשף סוף סוף מעשה נבלה של זיוף חמור בכתביו של הרב, צנזורה שחשוב לדעתה ונחוץ לפרסמה. לרגל יום הזכרון של הרב, אשר חל בכ' באדר, מצוה להעמיד דברים על מכונם ודיוקם ובכך לא רק להחזיר עטרה ספרותית-הלכתית ליושנה אלא גם ליידע באמיתות גישתו של הרב למדינת ישראל.
משהו קצר של ביוגרפיה: הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל נולד בירושלים בכ"ג בתמוז תר"ע (30 ביולי 1910). אביו, הרב חיים יהודה ליב זצ"ל, היה ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים' ומחשובי היישוב הישן בירושלים. הרב שלמה זלמן למד בישיבת 'עץ חיים' ונימנה על תלמידיו המובהקים של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל. הרב מלצר אף העניק 'הסכמה' לספרו הראשון 'מאורי אש' והביא מדברי תורתו בספרו 'אבן האזל'. אחר נישואיו למד בכולל של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל בו עסק רבות בסדר זרעים, את חידושיו פרסם בבטאון 'כרם ציון' ובספרים 'מעדני ארץ' על שביעית ותרומות.
הרב אוירבך היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית. הוא עצמו היה מקורב לדמויות מכל הזרמים והעריך מאוד את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אליו התוודע דרך אביו שהיה ממקורביו. הערכה זו התבטאה גם במושגים הלכתיים כשכינה אותו "מרא דארעא דארץ ישראל". הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, הרב היה הסנדק לבנו-בכורו הרב שמואל שליט"א, ואף העניק 'הסכמה' לספרו של הרב שלמה זלמן: 'מאורי אש'.
הרב אוירבך שימש כראש ישיבת קול תורה בירושלים משך למעלה מ-40 שנה. הרב נפטר בכ' באדר א' תשנ"ה (19 בפברואר 1995). בהלווייתו השתתפו כ-350 אלף איש מכל פלגי הציבור הדתי.
בחייו הוציא לאור הרב אוירבך את הכרך הראשון של שו"ת מנחת שלמה (תשמ"ו – 1986) וכאמור את הספר מאורי אש (תרצ"ה – 1935) ואת שני כרכי מעדני ארץ על שביעית ותרומות (תש"ד – 1946; תשי"ב – 1952). אחר מותו ערכו בני המשפחה שני כרכים של תשובותיו, מאמריו ופסקיו והללו ראו אור תחילה כשו"ת מנחת שלמה ב'-ג' ולימים, בעריכה "מתערבת ומצנזרת", כשו"ת מנחת שלמה תניינא. התערבות מצנזרת זו באה לידי ביטוי, למשל, בהשמטת סידרת תשובות חשובות המתייחסות לענין השמיטה והיתר המכירה, תשובות ש"הועלמו" ממהדורה זו! נוסף לכך, בני משפחה ותלמידים ערכו, וממשיכים לערוך, אסופות וליקוטים שונים, כדוגמת שלחן שלמה, הליכות שלמה, ועלהו לא יבול ועוד. זאת ועוד, הרב אוירבך עמד, כסמכות הלכתית, מאחורי מפעלים ספרותיים חשובים, כדוגמת שמירת שבת כהלכה והצבא כהלכה.
עד היום, "יודעי דבר" ידעו כי במנחת שלמה "תניינא" יש לחשוד קימעא, שכן "מן המפורסמות" שנערכו בו - כאמור - שינויים צנזוריאליים. אכן, מצער הדבר שפרוייקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן בחר לאמץ דווקא מהדורה זו, ואולם למיצער תמיד ידע היודע שיוכל לעיין במנחת שלמה ב'-ג' ושם למצוא דבר דבור על אופניו.
לא עוד.
עתה מתברר שגם מהדורה זו, מנחת שלמה ב'-ג' אינה נקייה מצנזורה. הנספח הנ"ל שבעבודת הדוקטורט מורה בעליל על השמטה חרדית, מגמתית, מכוונת ושיטתית של מילים משמעותיות באחת התשובות, זו שתוזכר בקצרה להלן:
תשובה זו של הרב אוירבך נכתבה בשנת תש"ט, לבקשת הרב הרצוג והרב טיקוצ'ינסקי, וזאת לאור כיבושה של אום רשרש וכינונה של העיר אילת. השאלה הייתה אם יש צורך לקיים באילת יום טוב שני, זאת לאור הכרעת הרמב"ם שלא חל עליה לא כיבוש עולי מצרים ולא כיבוש עולי בבל מחד גיסא והיותה חלק ממדינת ישראל מאידך גיסא. לא זה המקום להיכנס לעוביה של קורה הלכתית ונסתפק אפוא בציטוט חלקים מתוך שתי פיסקאות הנוגעות לנדון דידן.
במהלך דיונו המסועף כתב הרב אוירבך – ולהלן לפי נוסח הקלדת סטנסיל שבנספח הנ"ל:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של ישראל, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז אפשר דכולהו כבני א"י חשיבי [...] כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא"י, ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך[1] מעשות זאת) ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. [...] ולכן בצירוף כל הדברים שכתבנו חושבני שאין זה כ"כ ברור שחייבים שם ביו"ט שני, ואם רק ספק הוא יש לילך אחר דין התורה ולנהוג רק יום אחד בלבד".
כך כאמור הנוסח בהעתקת הסטנסיל שנחשפה זה עתה. ואולם, המעיין בנוסח שנדפס הן במנחת שלמה ב'-ג' והן במנחת שלמה תניינא, שניהם סימן מו, מוצא שכתוב כך [ולהלן רק השינויים]:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד [...] שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון [...] היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כח השלטון מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י [...] לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון אחר [...] משא"כ בכה"ג שהשלטון הוא אחד בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י [...]. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין [...].
ובתמצית: ארבע פעמים הזכיר הרב אוירבך את הביטוי המרגש "מלכות ישראל" בתשובתו המקורית, וארבע פעמים – עקבית ושיטתית – נמחקו תיבות אלה בנדפס. ועוד: "שלטון נכרים" שבמקור הפך ל"שלטון אחר" בנדפס. ועוד: "שלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י" שבמקור, הפך ל"השלטון הוא אחד בידי ישראל".
שינויים מגמתיים אלה חמורים ביותר כשלעצמם. ואולם אם לא די בכך, חמורה עוד יותר השמטת הסוגריים במשפט המקורי: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי" – ובנדפס: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי". למדפיסים כנראה כלל לא איכפת שאילת תימסר לשלטון זר! הרב אוירבך עצמו לא יכול היה להעלות אפילו הוה אמינא כזו על דעתו, ולו גם עיונית-למדנית, בלא לכתוב מיידית, בתמצית ליבו, "חלילה לך מעשות זאת", ולעומת זאת הללו, גמדים טרוטי עיניים, מחקו זאת ביד גסה!
החומרה שבעריכתם אינה רק בצנזורה כשלעצמה, בעובדה שצאצאים ותלמידים לוקחים לעצמם חופש לעשות בכתבי גדולי ישראל כבתוך שלהם. החומרה גם אינה רק בעובדה שלצערנו, עתה אנחנו יודעים כי מונח לנגד עינינו ספר מודפס שצריך לעורר תמיד סימני שאלה על אותנטיות הנכתב – שינו כאן, מי אומר שלא שינו שם. החומרה היותר גדולה היא במגמתיות של הפיכת הרב אוירבך לכיתתי, חרדי, מחנאי, היפוך מוחלט של מה שהוא היה – לא כיתתי, לא חרדי [במובן הסטריאוטיפי, הפשטני] ובוודאי לא מחנאי.
אותם שנהגו מהלך עריכתי מחפיר זה ודאי יטענו שבכך הם מכבדים את רבם. אוי לאותו כיבוד."רבם דקרו".
[1] השווה רמב"ם, ספר המצוות מ"ע קנג: "חלילה לא-ל מעשות זאת".

Rabbinic Failure to Grasp Complexity

Back in 2005, the following Shabbos speech was delivered about the disengagement.

http://www.beistefillah.org/rabbi/article1.htm

I do not know the Rav who delivered it, but his reputation is one of a serious talmid chacham and an independent thinker who has the courage to go against the party line of any anyone. In this particular case, he chose to go against the trend in the broader charedi community by openly opposing the disengagement while the vast majority of the charedi community chose to remain silent. For that he is to be commended.

All that being said, I found a number of points in the speech to be extremely troubling, including:

1) a major absence of depth in analysis

2) the contention that those who opposed military insubordination view the State of Israel as of greater importance than Torah

3) the demonizing of those that supported the disengagement

Let us address certain specific arguments made in the speech:

"Clear lack of any logic or benefit –the opposite"

Well, one could argue whether the disengagement was a good or bad idea, but there was certainly some logic to it. There are those who would make the following logical arguments:

1) The State of Israel can not, over the long term, get away with ruling over large populations who have no right to vote. At some point, the world will force upon us a "one man, one vote" policy as they did with South Africa

2) As such, the only way to retain a Jewish State over the long-term is to ensure a very solid Jewish majority over the long-term

3) In order to maintain a very solid Jewish majority over the long-term, large numbers of non-Jewish residents must be removed from the borders of the State of Israel

4) There are only two ways to remove large numbers of non-Jewish residents from the borders of the State of Israel
a. Physically force large numbers of them out of the border
b. Draw, or re-draw, the borders such that large numbers of non-Jewish residents are out

5) 4a. is not happening, whether we like it or not. That leaves 4b. as the only viable option to retain a Jewish state over the long term.

I suppose at least some of the people who held to this logic may have known full well that the disengagement would bring war, and not peace, but believed what they saw as a step critical to retaining a Jewish State to be worth the price of war. I suppose some such supporters of disengagement would have said that they prefer a Jewish State at war over a non-Jewish, or bi-national, State at peace … and for that reason they moved from places like the United States, where they lived at peace in a non-Jewish state, to Israel – a Jewish state at war.

I should also mention that there is a moral issue in ruling over hundreds of thousands of individuals who are not given full citizens rights. I'm speaking of course, of the Palestinians, not of Israeli Arabs. The situation is, of course, extremely complex, but one who sees absolutely no element of truth to the world's seeing this as apartheid is, I think, failing to grasp its full complexity. If you need a non-leftist Rabbi to say this rather than some stam guy named Chuck, click here and read away.

"divrei harav vedivrei hatalmid divrei mi shom'im"—If every frum soldier and every frum policeman would have refused to violate the many Torah prohibitions involved in this tragedy…Woe is to us that we have (brace yourself) emulated the cursed Germans, and have an army and police who just "follow orders".

Hmmm. Talk about demonizing. Comparing our soldiers to the Germans?? Outrageous! What, exactly, were the Torah prohibitions involved in disengagement? Is it forbidden to retreat during a war, which we have been in since 1948? If the government decides to retreat, shall we allow the inhabitants to stay there to be slaughtered, or shall we remove them by force? There are just a few pretty smart Rabbanim who thought the disengagement to be Halakhically permitted. For one example, see http://vbm-torah.org/hirhurei-yom-pekuda.doc (scroll down to the third page), as well as http://www.etzion.org.il/hitnatkut/questions-h.rtf, http://www.etzion.org.il/hitnatkut/sylvetsky.rtf, and http://www.etzion.org.il/hitnatkut/response-h.rtf and decide for yourself..

But, hopefully, over days, weeks, months, realization will set in as to the monstrosity of secular Zionism, seeing what it has become, what it has done, and the impossibility of accommodating it.

Demonizing part II. Secular Zionism is a monstrosity?? Instead of calling them monsters, maybe we should be just a bit thankful to them for having been the primary movers and shakers in setting up a Jewish State such that all of us can live here? Hmmm … let's think about all the Jewish movements that arose in the 19th century. Reform? Failed bitterly. Orthodoxy? Failed bitterly. The bund movement? Reduced to history books. Let's face it. Zionism, driven primarily by secular Jews, is the ONLY movement from that period which succeeded in its primary goal. There are now more Jews living in the State of Israel than anywhere else in the world. And the State of Israel is the only country in the entire world where the Jewish population is growing.

All the Rabbanim who said lo lesarev pekuda, all those who said the army and police are our brothers, we respect them and will not fight them, all those who said STOP instead of GO, the continued supremacy (in the eyes of this segment of the population), of mamlachti over dati—of medina over Torah—is the second direct link. And, though it pains me to say it, perhaps the people of Gush Katif were guilty of this more than anyone- the inability to see and recognize and expose their enemy (the medina) as an enemy. Rather than as a friend who is temporarily doing crazy things. There's a direct link here too. This made it impossible to fight back. This ensured the astounding ease with which it ultimately happened. After all, if France would've sent in Jewish soldiers to destroy Gush Katif, would there be a fight put up? So what is the difference? The 'medina'! Here are people who put their prime Torah value only after their subservience to the medina.

Demonizing Part III. The medina is the enemy?? Need I say more?

All of the Rabbanim who said no to insubordination value the medina more than Torah?? Outrageous! R. Aharon Lichtenstein staunchly opposed insubordination. Does the Rabbi who wrote this speech really believe that R. Aharon Lichtenstein values the medina more than Torah?? Give me a break. See the articles referenced above and decide for yourself.

One can argue legitimately about the wisdom and morality of the disengagement. One can certainly protest the manner in which the disengaged were and are treated.

But one thing is certain: Many of our Rabbinic leaders, even those with the courage to not tow the line of anyone, are essentially incapable of grasping the complexity so necessary as a prerequisite to solid analysis.

Rays of Hope

I hope to post later today, b"n, some thoughts on Rabbinic genius, but in the meantime ... a commentor on my last post wrote something I couldn't agree more with (thank you for the comment):

Halachot dealing with physical, quantifiable materials are much easier to handle. You can use all your gemara-learning skills, sharpen your shalka v'taria and at the end of the process you will have come up with new halachot/chumrot whatever. You can use a lot of energy and excitement and not have to make profound changes in yourself. To deal with more value-oriented issues, you might be challenged to rethink well-established attitudes, orientation etc., in light of the developments that have taken place in the "general" world. Matters touching upon women's issues, psychology, the arts, philosophy etc., threaten to change one's hashkafat olam and (I guess) very comfortable societal surroundings. Very dangerous.

That being said, there are rays of hope, albeit few and far between.

Following is an article written by R. Cherlow that touches interestingly on psychology. Enjoy.

הפחד מפני סטיגמות עוצר בני אדם רבים לקבל עזרה, ולהסיר מעליהם את המשא הכבד הרובץ עליהם. הדבר נכונים בעיקר בשני מישורים. מישור אחד הוא המצוקה הכלכלית שלעתים נקלעים אליה, ובשל חוסר הרצון להודות בכך ולהתמודד עימה ממשיכים כרגיל, ועוד משקיעים ממון רב יותר כדי להסתיר זאת. אחת ההתנהגויות הידועות היא ההוצאות הרבות לשמחות משפחתיות דווקא על ידי מי שאין להם, כחלק מפעולת ההסתרה וההכחשה. ישנו סיפור ישן בו מסופר על קהילה שהודיע לרב כי אדם מסוים נפטר מעוני. שאל הרב: ומפני מה לא פנה אדם זה לקבל עזרה, הרי קהילתנו ידועה במערכת התומכת המתקיימת בה ? ענו לו חברי הקהילה: הוא התבייש לעשות כך. סיכם הרב: אם כך, לא מעוני הוא מת כי אם מבושה.
המישור השני הוא המישור הנפשי - בני אדם אנחנו, ורבים מצוקותינו. לעתים רובץ סלע כבד על כתפי בני אדם, ואין הם עושים דבר כדי להסירו, בשל הפחד הגדול שתדבק בהם תדמית שלילית. אף שבשנים האחרונות התפתחה מערכת נפשית תומכת בהיקפים רבים, עדיין סוברים חלק מבני אדם כי הזדקקות לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר שונה מאשר הליכה לרופא רגיל. בשל כך, הם ממשיכים לסבול סבל פנימי עמוק, ואינם מוצאים מנוח לנפשם.
כאשר מדובר בבני אדם מאמינים המציאות מסובכת הרבה יותר. מחד גיסא, מעניקה ההלכה לאדם מסגרת נפשית מיוחדת במינה. הדבר נכון בכל הרבדים - בין כאשר מדובר במצוות השבת שאחד מהיבטיה הוא עצירת מרוץ החיים והתכנסות פנימית של מנוחה ונחת; בין כאשר מדובר חס ושלום במקרה אבלות, בה מקנה ההלכה מסגרת התמודדות המקלה על הטלטול הנפשי הפנימי בשעה שמתרחש אסון על האדם; בין במישורי הפילוסופיה הרוחנית, כאשר האדם חי בתחושה פנימית שאין הוא נטוש בעולם, ושהוא נברא בצלם אלוקים ומתוך תודעת שליחות למהות חייו; בין כאשר מדובר בדרכי התמודדות רוחניות עם יצרים שונים ועם תאוות בלתי נשלטות - בכל אלה מעניקים חיי תורה עוצמה מיוחד, ומאפשרים לינוק ממעמקי הנשמה כוחות התמודדות עם המציאות.
מאידך גיסא, פעמים שהמפגש שבין מיצרים נפשיים ובין ההלכה דווקא מעצים את הבעיה. אחת הדוגמאות המוכרות לכל רב היא המפגש שבין OCD (אובססיה) ובין ההלכה - הפחד מתמיד שמא המצווה לא קוימה כראוי מביאה להתמכרות חוזרת ונשנית לעשיית המצווה שוב ושוב, ולחיים מתמידים שמא הבדיקות לא היו כראוי או שמא מילות התפילה לא נאמרו כהלכתן. זו דוגמה אחת מיני רבות למפגש מייסר בין מצבים נפשיים מסוימים ובין ההלכה, שדווקא מביאים לחץ פנימי בלתי פתיר, ומצוקה המציבה אבן על ליבו של אדם.
גאולת המתייסרים ממצוקותיהם מוטלת בראש ובראשונה על החברה. חברה המקבלת קשיים נפשיים כחלק מעולמו של האדם, ואינו יוצרת סטיגמה פוגעת ומשפילה היא חברה בה מתאפשר למי שנמצא במצוקה לפנות למי שיכול לעזור לו. חברה המכירה בכך שיש לעתים צורך בטיפול תרופתי, ואין הדבר מעיד על כשלונו של האדם, כי אם על חוסר איזון כימי בגופו - מאפשרת לחבריה להתמודד ביותר עוצמה עם נפילתם. בעולמה של החברה הדתית צריך לכוון את עצמנו למצות את ההיבטים המעצימים של המפגש שבין האמונה ובין העולם הנפשי. למעשה מדובר בשילוב ראוי של שני כיווני עשיה נפשית - מחד גיסא הליכה לאיש מקצוע בתחומי הנפש, ומאידך גיסא פניה לאלה העוסקים בעולמה של הנשמה. השילוב שבין עולם נפשי ועולם רוחני הוא הדרך העיקרית בה ניתן להפיק מהמצוקה הנפשית כוחות יצירה והתמודדות, וזו צריכה להיות בשורתנו כחברה. ככל שנרחיק את הסטיגמה ונאפשר גאולה פנימית מתסבוכת נפשית כך נהיה חברה מתוקנת יותר שטוב לבני אדם לחיות בה.הפחד מפני סטיגמות עוצר בני אדם רבים לקבל עזרה, ולהסיר מעליהם את המשא הכבד הרובץ עליהם. הדבר נכונים בעיקר בשני מישורים. מישור אחד הוא המצוקה הכלכלית שלעתים נקלעים אליה, ובשל חוסר הרצון להודות בכך ולהתמודד עימה ממשיכים כרגיל, ועוד משקיעים ממון רב יותר כדי להסתיר זאת. אחת ההתנהגויות הידועות היא ההוצאות הרבות לשמחות משפחתיות דווקא על ידי מי שאין להם, כחלק מפעולת ההסתרה וההכחשה. ישנו סיפור ישן בו מסופר על קהילה שהודיע לרב כי אדם מסוים נפטר מעוני. שאל הרב: ומפני מה לא פנה אדם זה לקבל עזרה, הרי קהילתנו ידועה במערכת התומכת המתקיימת בה ? ענו לו חברי הקהילה: הוא התבייש לעשות כך. סיכם הרב: אם כך, לא מעוני הוא מת כי אם מבושה.
המישור השני הוא המישור הנפשי - בני אדם אנחנו, ורבים מצוקותינו. לעתים רובץ סלע כבד על כתפי בני אדם, ואין הם עושים דבר כדי להסירו, בשל הפחד הגדול שתדבק בהם תדמית שלילית. אף שבשנים האחרונות התפתחה מערכת נפשית תומכת בהיקפים רבים, עדיין סוברים חלק מבני אדם כי הזדקקות לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר שונה מאשר הליכה לרופא רגיל. בשל כך, הם ממשיכים לסבול סבל פנימי עמוק, ואינם מוצאים מנוח לנפשם.
כאשר מדובר בבני אדם מאמינים המציאות מסובכת הרבה יותר. מחד גיסא, מעניקה ההלכה לאדם מסגרת נפשית מיוחדת במינה. הדבר נכון בכל הרבדים - בין כאשר מדובר במצוות השבת שאחד מהיבטיה הוא עצירת מרוץ החיים והתכנסות פנימית של מנוחה ונחת; בין כאשר מדובר חס ושלום במקרה אבלות, בה מקנה ההלכה מסגרת התמודדות המקלה על הטלטול הנפשי הפנימי בשעה שמתרחש אסון על האדם; בין במישורי הפילוסופיה הרוחנית, כאשר האדם חי בתחושה פנימית שאין הוא נטוש בעולם, ושהוא נברא בצלם אלוקים ומתוך תודעת שליחות למהות חייו; בין כאשר מדובר בדרכי התמודדות רוחניות עם יצרים שונים ועם תאוות בלתי נשלטות - בכל אלה מעניקים חיי תורה עוצמה מיוחד, ומאפשרים לינוק ממעמקי הנשמה כוחות התמודדות עם המציאות.
מאידך גיסא, פעמים שהמפגש שבין מיצרים נפשיים ובין ההלכה דווקא מעצים את הבעיה. אחת הדוגמאות המוכרות לכל רב היא המפגש שבין OCD (אובססיה) ובין ההלכה - הפחד מתמיד שמא המצווה לא קוימה כראוי מביאה להתמכרות חוזרת ונשנית לעשיית המצווה שוב ושוב, ולחיים מתמידים שמא הבדיקות לא היו כראוי או שמא מילות התפילה לא נאמרו כהלכתן. זו דוגמה אחת מיני רבות למפגש מייסר בין מצבים נפשיים מסוימים ובין ההלכה, שדווקא מביאים לחץ פנימי בלתי פתיר, ומצוקה המציבה אבן על ליבו של אדם.
גאולת המתייסרים ממצוקותיהם מוטלת בראש ובראשונה על החברה. חברה המקבלת קשיים נפשיים כחלק מעולמו של האדם, ואינו יוצרת סטיגמה פוגעת ומשפילה היא חברה בה מתאפשר למי שנמצא במצוקה לפנות למי שיכול לעזור לו. חברה המכירה בכך שיש לעתים צורך בטיפול תרופתי, ואין הדבר מעיד על כשלונו של האדם, כי אם על חוסר איזון כימי בגופו - מאפשרת לחבריה להתמודד ביותר עוצמה עם נפילתם. בעולמה של החברה הדתית צריך לכוון את עצמנו למצות את ההיבטים המעצימים של המפגש שבין האמונה ובין העולם הנפשי. למעשה מדובר בשילוב ראוי של שני כיווני עשיה נפשית - מחד גיסא הליכה לאיש מקצוע בתחומי הנפש, ומאידך גיסא פניה לאלה העוסקים בעולמה של הנשמה. השילוב שבין עולם נפשי ועולם רוחני הוא הדרך העיקרית בה ניתן להפיק מהמצוקה הנפשית כוחות יצירה והתמודדות, וזו צריכה להיות בשורתנו כחברה. ככל שנרחיק את הסטיגמה ונאפשר גאולה פנימית מתסבוכת נפשית כך נהיה חברה מתוקנת יותר שטוב לבני אדם לחיות בה.

Mimetic Tradition - A Public Question

Have you ever wondered why mimetic tradition goes out the window when nothing whatsoever in the surrounding circumstances has changed, and somehow, davka when circumstances have changed, חדש אסור מן התורה suddenly becomes the rule.

I mean, think about it. Thrips infestation of stawberries is nothing new, nor are dental fillings, but somehow, what Grandma and Grandpa did doesn't count.

But at the same time, the social status of women has changed drastically over the last number of decades, but when a huge Rabbinic scholar rules that women can be given aliyot, nearly the entire Rabbinic world rejects him outright.

If anyone out there has some insights on this, I would be interested in hearing them.

Strawberries and Why Contemporary Halakha Has Stagnated

As many of you know, there is a website, including video, making the rounds proving that strawberries are infested with a "new" insect called thrips.

Several points:

1) Thrips have been abundant for well over 100 million years http://en.wikipedia.org/wiki/Thysanoptera#Evolution_and_systematics

2) A quick review of the agricultural literature reveals that thrips infestation of straweberries is most definitely not new, here's just one of many examples: http://ohioline.osu.edu/rc299/rc299_9.html

3) R. Moshe Feinstein argues that any insect that is not clearly visible to the naked eye is not of Halakhic concern (Iggerot Moshe, YD4:2). R. Nachum Rabinovitz makes a similar argument that even if the insect is visible but does not appear to be a living creature to the naked eye is of no Halakhic concern (Shu"t Siach Nachum 45)

4) The video appears to have been filmed through a zoom lens that paints a picture more magnified than can the naked eye.

What does this have to do with stagnation of Halakha?

A friend reported to me that a prominent Rabbi this past Shabbat delivered a shiur on strawberries. In reviewing the issue, he stated that R. Rabinovitz's book has many radical responsa.

Now ... I've been through that book, and I can find nothing even approaching radical. Original and creative, but not radical. It's not like R. Professor Daniel Sperber permitting women to have aliyot, or R. Sherlo raising the issue of allowing older single women to become pregnant through artificial insemination. Au contraire, his book is filled with good old fashioned creativity and original thinking.

I asked my friend if anyone asked said prominent Rabbi what about the book is radical. Answer: no.

So ... why has Halakha stagnated? Because anyone daring to be creative and ... heaven forefend ... original ... is labeled by his contemporaries as "radical" and the masses nod their heads and accept it.

I find this especially ironic in that R. Rabinovitz is a product of the chareidishe velt.