What Your Rabbi Didn't Tell You

Conversion

2011-02-06T22:51:00.001-08:00

This is one of my absolute favorites. R. Elyashiv and company declare that a convert who, at the time of conversion, had in mind to be only partially observant, remains a non-Jew even ex post facto, that there is no room in Halakha to contend otherwise and that anyone who does contend otherwise is not competent to rule in Halakhic matters. R. Kinevsky (or however you spell his name in English) adds that anyone who claims otherwise is a total heretic.

This is really cute. I mean מילא R. Kook is declared a heretic (though he was good enough to serve as the officiating Rabbi at R. Elyashiv's wedding), as is the Mishpetei Uziel, R. Moshe HaCohen (who served as Av Beit Din of Jirba, the sephardic equivalent of Vilna), and R. She'ar Yashuv. And R. Ovadiah ... well he may know by heart every Halakhic work ever written, but he too has the wrong accent to his Hebrew. And he doesn't even speak Yiddish. But the Netziv?? I thought he was a good Litvak who knew how to learn.

Here are a few sources on conversion for those interested. And I would hope that just about everyone in Israel is interested. If our Rabbis don't stand up to the plate, show just a tad bit of courage (I mean, how much courage does it take to rule like the Netziv) and deal with the challenge, there will be more non-Jews than Jews living in Israel in another two generations ... and that's even without counting the Arabs.

Ah yes. Thank God for Rabbinic foresight.

טענה א

לפי הגמרא (בכורות ל:) "גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד- אין מקבלין אותו". ולכן, גוי שעבר תהליך גיור ולא התכוון לשמור מצווה מסוימת ובפועל לא מקיים אותה, אינו גר ונשאר גוי.

דחיות:

1) מאמר זה במסכת בכורות לא נפסק להלכה, לא ברמב"ם ולא בשו"ע.

2) שו"ת אחיעזר, חלק ג' סי' כו: דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מד"ס דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהי' מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.

3) שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ג' סי' קו: שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחילה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.

4) שו"ת דעת כהן (הראי"ה קוק), סי' קנב: וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר.

טענה ב

הודעת וקבלת המצות, לפחות ברמה עקרונית, מעכבת אפילו בדיעבד לכל הדעות. גר שלא קיבל מצות ברמה עקרונית נשאר גוי לפי כל הפוסקים.

דחיות:

1) ריטב"א (יבמות מז.): ומודיעים אותו קלות וחמורות. (פי') וסברא דרבוותא ז"ל שאם לא הודיעוהו אינו מעכב והכי משמע בפ' כלל גדול

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג,יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

3) הב"ח בדעת הרמב"ם, יו"ד סי' רס"ח: וכשהיו ג' בטבילה, אע"פ דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דכשר אע"פ שלא היה לשם קבלת מצות כל עיקר, מיהו התוספות ורא"ש חולקין על זה...

4) שו"ע, יו"ד, רסח,יב: ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר

5) מנחת שלום (הרב שלום יפרח, בני ברק) בדעת השו"ע: דעת השו"ע היא כהרמב"ם שממנו העתיק את דבריו שקבלת מצות אינם לעיכובא משום שאינם חלק מעצם הגרות.

6) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון, הרב אהרן ששון, שלוניקי וטורקיה, שנת שנ"ז), סי' כ' כתב: יהיה מה שיהיה, הרי נראה מכאן שקבלת המצות אינה מעכבת.

7) הרב יחזקאל בנעט (נכדו של בעל הקשו"ע, רבה של וואראהל ובעל שו"ת משיב טעם(, המאסף כרך ב', חוברת ה, שנה ט"ז, קובע הלכה למעשה שאין קבלת מצות מעכבת בדיעבד: היוצא מזה, דאף זו שנתגיירה לשם איש ולא קבלה עליה עול מצוות כלל מ"מ גיורת היא בלתי ספק.

8) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

טענה ג

יש להבחין בין קבלת המצוות שמעכבת בדיעבד לבין הודעת המצוות שאינה מעכבת אלא נדרשת רק לכתחילה.

דחיות:

1) שו"ת תורת אמת (מהר"א ששון), סי כ': ואם כן היה נראה בנדון דידן שהטבילה הועילה ואף על פי שלא היה פה קבלת מצות, כבר כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ג גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר עד כאן.

2) שו"ת מהראנ"ח (הרב אליהו בן חיים, טורקיה, שנת של"ט) סי' צב: ואין לומר כלל דמודיעין אותו מקצת מצות לאו היינו קבלת המצות.

3) בטור יו"ד, סי' רס"ח: כותב הב"י "וכתב בנימוקי יוסך סברא דרבוותא שאם לא הודיעוהו אינו מעכבת". ומעיר על זה הדרכי משה, "ולקמן בדברי רבנו (בדברי הטור) לא משמע כן שהרי מעכב אפילו בג'". והנה דברי הטור שאליהם מתייחס הדרכי משה: "איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדותה הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה." אם כן, גם לדעת הדרכי משה הודעת המצות וקבלת המצות היינו הך.

טענה ד

לכתחילה, קבלת מצוות היא התחייבות כנה של המתגייר לשמור מצוות.

דחיות:

1) שו"ת משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי וראשון לציון בא"י, תרצ"ה), כרך ב, יו"ד, סי' נח: הרי לך מפורש (כלומר מפירוש רש"י ורמב"ם את הביטוי 'קשים גרים לשראל כספחת') דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש מקבלים אותם והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו. (קדושין ע ב, נדה יג ב ד"ה קשים גרים). מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

2) פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (כנ"ל), סי' סה: מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה.

3) שו"ת והשיב משה (הרב משה הכהן, הרב הראשי של ג'רבא ואח"כ דיין בטבריה, תשכ"ח) יו"ד, סי' נ: קבלת המצות אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצות לקיימם אלא לקבל עליו כל מצות תורה ושאם יעבור הוא מקבל ע"ע ליענש העונש שמגיע לו ... וא"כ לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פ' ולקבל העונש ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצות.

4) שם, סי נא: דענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות אלא שיקבל עליו מצות התורה ושאם יעבור על איזה מהם ענוש יענש עונש המגיע לו ואע"פ שאח"כ עבר על כמה ממצות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצות דאע"פ שחטא ישראל הוא ואפילו אם בעת קבלתו המצות הוא חושב לעבור על איזה מהם מ"מ הוא קיבל על דעתא דהכי שאם יעבור יענש והוי שפיר גר מעליא ... אם לפי האומדנא שהוא מתגייר בלב שלם אלא שאנו יודעים בבירור שיעבור אח"כ על איסורי תורה כחילול שבת וכיוצא אין זה חסרון בקבלת המצות.

5) הרב ישראל בארי (הרב הראשי לנס ציונה במשך כ-30 שנה וחתנו של הרב משה חרל"פ), נחלת צבי, עמ' קסב: דהא דבעינן קבלת מצוות אין הכוונה שיקבל עליו "לקיים" את המצוות ואינו גומר בדעתו לקיים המצוות אין זה קבלה, אלא הכוונה היא כניסה ליהדות שיש לה מצוות כאלו, והוא מסכים להיות יהודי ככל היהודים (השווה להלן, דחיה מס' 7) שמצווים במצוות כאלו אף שאינם מקיימם הרי הם צפויים לעונש מן השמים או בידי אדם, אבל אין הכוונה שמתחייב לקיים המצוות, ולכן גם אפילו הוא בעצמו יודע שלא יקיים וגם לנו ברור שלא יקיים ואין בדעתו מתחילה לקיים אבל זה בודאי יכולים אנו להבין שדעתו שהוא יודע שמצוות אלו מקובלות בישראל וגם אינו חושש ואינו מתכוין לקבל עליו את המצוות האלו ואינו מורד בהם מבחינה עקרונית ז"א מתוך התכחשות להם אלא שלא יקיים אותם גם זה בכלל קבלת מצוות הוא שהוא מקבל יהדות עם מצוות אלא שאינו מקיים מאיזה סיבה שהיא, ולפ"ז גם בבית רפורמי שאינו מקיים מצוות אבל בכל זאת הילד יודע שיש יהדות שמקיימת מצוות אלו והוא מזדהה על הכלל שיש להם עול מצוות אלו אלא שאלו מקיימים ואלו אין מקיימים גם זה הוא כניסה ליהדות לכנסת ישראל בכללותה, דאם לא כן נפל פיתא בבירא שאנו מגיירים נשים שבוודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה ואין תמים שיאמין להם בכגון זה ובכ"ז אין אנו חוששים לזה והוא מטעם הנ"ל דעצם הידיעה שיש מצוות לכלל האומה אלא שיש פושעים ועוברים מתוך כל סיבה שהיא והיא מסכימה להיכנס לתוך כנסת ישראל כזו הרי זה קבלת המצוות, אבל אם אינם מקבלים עליהם כלל עול מצוות ר"ל שהם מתנגדים ואינם מאמינים בקיום מצוות אלו או שאומרים מפורש שאינם מוכנים לקבל עליהם יהדות עם מצוות כאלו אף שמצוות אחרות מקבלים מ"מ אינו גר.

6) סמך מדברי השיטה מקובצת, נדרים יז.: שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. וראיה מזה שאין פירוש קבלת מצוות התחייבות לקיימן אלא הסכמה ורצון להיות יהודי, עם כל הכרוך בזה.

7) אגרות משה, יו"ד חלק א', סי' ק"ס: ועוד יש מקום לומר טעם גדול דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיי"ש והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים (השווה לעיל, דחיה מס' 5) שנחשבה קבלה ... ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת

8) שו"ת דעת כהן, יו"ד, קנג (הגראי"ה קוק): כ"ז שהיתה הקבלה בפה כראוי י"ל שאין לנו ענין עם דברים שבלב, שאינם דברים כלל, ואפי' אם יבא אלי' ויגיד לנו, שהי' בלבבו אחרת מאשר בפיו, אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב ... וגם באבותינו קרא כתיב ויפתוהו בפיהם וגו', ואמרו במדרשים שהי' לבם פונה לע"ז ופסל מיכה הי' עמם, ומ"מ כיון שקבלו בפה נגמרה הגירות (עי' דחיות 9 ו-10)

9) תנחומא, כי תסא, סי' יד: רבי יוסי אומר יש בושה גדולה מזו ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם שנא' ועבר בים צרה והים נקרע לפניהם הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

10) מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יג: וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר כל אשר דבר יי נעשה ונשמע, כביכול, ונגנב לב בית דין בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם; ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם - ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון

טענה ה

רק גדולי הדור, ורבנים שפועלים מטעמם, מוסמכים לגייר.

דחיות:

1) מרדכי, יבמות סי' לב (על יבמות מו:): כשם שתקנו ג' הדיוטות שלא תנעול דלת בפני לווין ה"נ תקנו בגר

2) רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר

3) שו"ע, יו"'ד, רסח:יב: ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות – הרי זה גר.

4) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, חלק ה', סי' מ"ו: אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"פ שעשו שלא כדין ... מכ"מ הוי גר.

5) הרב וסף משאש (הרב הראשי לתלמסאן ואח"כ לחיפה) באוצר מכתבים סי' תת"ל: אין צריך סמיכה לגייר גרים ואדרבא ב"ד של הדיוטות עדיפי בזה.

טענה ו

אסור לבית דין משום לפני עיוור לגייר מי שלא ישמור מצוות.

דחיות:

1) דברות משה, שבת, עמ' קכא: ראיה לכאורה דנחשב זכות לגיירו ... אף שע"י הגרות יעבור כל איסורי התורה גם ע"ז ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות ... דעכ"פ מאחר שהוא גר נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעוה"ב על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצווה ... שמסתבר יותר שהוא זכות.

2) אגרות משה, אה"ע ח"ד, סי' כו: וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותן שעושין הוא מצווה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים.

3) שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב', יו"ד, סי נח: שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא.

טענה ז

גוי הבא להתגייר צריך לעבור קורס בלימודי תורה ויהדות.

דחיות:

1) סנהדרין נט.: ואמר ר' יוחנן: נכרי שעוסק בתורה - חייב מיתה. שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה' - לנו מורשה ולא להם.

2) משנה תורה, מלכים י:ט: גוי שעסק בתורה חייב מיתה

3) שבת לא.: "תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – גייריה (גייר אותו), יומא קמא (ביום הראשון) אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה (הפך אותו). אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי (ולא עלי אתה סומך? שבעל פה גם כן סמוך עלי)!" (כלומר, הילל גייר את הנכרי ורק אח"כ התחיל ללמד אותו)

4) שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סי מא: על שאלתך בערל שבא להתגייר ... ואך הוא מבקש עכ"פ ללמדו מקרא וסדר תפילה יום יום שזהו אינו נגד דת המלך, ואח"כ ילך למקום שמותר להתגייר (היה אסור להתגייר לפי החוק הממלכתי במדינה שלו), ושאלת אם מותר לעשות כן, ואם אינו בכלל מלמד עם נכרי תורה, כיון שלומד ע"מ להתגייר ... אלא ודאי דאסור ללמדו מקודם (שיתגייר) ... ואין בכחי להתיר.

טענה ח

בעבר, כאשר רוב היהודים שמרו מצוות, היה ניתן להניח שהגר ישמור מצוות, מה שאין כן היום כאשר רוב היהודים לא שומרים מצוות. ולכן, היום צריך להפקיד לגייר רק אלה שברור מראש שמתכוונים בכנות לשמור מצוות.

דחיות:

1) על הגמרא יבמות מז: "קשים גרים לישראל כספחת" כתב רש"י: שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם.

2) משנה תורה, איסורי ביאה, יג:יט: ומפני זה אמרו חכמים: קשים גרים לישראל כנגע צרעת, שרובם חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל.

Iran anyone?

2011-02-05T11:26:00.001-08:00

I just love this "psak". It speaks worlds about what has gone wrong in religious society. Especially entertaining is point 3.

. כשיש פקידה לא צנועה בבנק או בחנות ואין פקיד או פקידה צנועה, האם מותר לפנות אליה ולבקש ממנה את השירות אותו היא אמורה לספק או שיש חובה לבוא במשמרת אחרת ששם אולי תהיה פקידה אחרת צנועה יותר?

2. (שאלה שניה חשובה מאוד) האם יש חילוק בחוסר הצניעות, כמו פגם שרוב הנשים נוהגות בו כמו העדר שרוולים ארוכים, לבין פגם שמיעוט הנשים נהגו בו כמו מחשוף בחזה או גופיה ללא שרוולים?

3. אם יש פקידה אחרת צנועה, האם חובה לסרב לשירות הפקידה הלא צנועה ולפגוע בה או שאפשר ללכת אליה ולהשתדל לא להסתכל?

האם גם בזה יש לחלק בין פגם המיעוט לפגם הרוב כנ"ל בשאלה השניה?

הרה"ג דוב ליאור

תשובה:

1. אין חיוב לבוא בפעם אחרת, אולם לכתחילה וודאי שראוי לעשות כך.

2. יש לחלק בין חוסר צניעות מצדך, שייתכן שאתה מחמיר בנושאים אלו, לבין חוסר צניעות המקובל על כולם כחוסר צניעות.

3. הפקידה הלא צנועה פוגעת בך ולכן אינך צריך להתחשב בפגיעה שלה.

חותמו של הקב"ה אמת

2009-03-17T07:46:00.000-07:00

We learn in Tractate Shabbat 55a: חותמו של הקב"ה אמת

One would assume, therefore, that the "frummer" (whatever that means) the group, the more committed it would be to truth.

I recently attended a wedding which was honored with the presence of no less than five (yep … count 'em … FIVE) geniuses (I'm still trying to figure out how it is that our generation has created such an incredible plethora of geniuses), one of whom is the rosh yeshiva of a certain ba'al teshuva yeshiva.

When I first began my exploration of Orthodox Judaism decades ago, I considered a wide range of beginners' yeshivot. Said genius' yeshiva was one of them. I first met the genius at a Shabbat meal in the exile.

Anyway, several months later, after I had made my decision as to which yeshiva I would attend, I saw the genius again. He inquired as to my choice, and when I told him yeshivat Ploni, his response was quick and sharp: "Ploni? Ploni?? They're destroying Judaism!!"

No in depth explanations, no analysis, just, "they’re destroying Judaism".

At the wedding, I was tempted to approach the genius and tell him he needed to do serious teshuva for that attack he launched decades ago, but I liked the ba'al simcha and decided, for his sake, to avoid what might turn unpleasant.

At any rate, seeing this genius reminded me of an article written by a gent (and I use that term very loosely in this case) who writes for the J'm Post and others.

In that article, the author states: "Faced with these (anti-Darwinian) challenges, the Darwinist response is largely confined to rhetorical efforts to shut up the questioner."

Apparently, the author has an issue with academics trying to "shut up" other academics with whom they disagree.

If this weren't such a pitiful example of the pot calling the kettle black, I may have laughed.

You see, the author is a spokesperson for the haredishe velt. And what community is better at squelching intellectual dissent than they.

Let's give just a couple of examples:

1) Ever read R. Zevin's המועדים בהלכה? There he writes the following passage:
חורבנן של ערי יהודה הוא, שעכו"ם מושלים עליהן. מסתבר, שעם שיחרורן של ערי יהודה משלטון נכרים והקמת מדינת ישראל ( אשרינו שזכינו לכך !) בטל דין הקריעה על אותן הערים.

Now take a look at ArtScroll's translation, overseen by some gents who are also geniuses. Somehow, they could not stomach R. Zevin's warm feelings towards the State of Israel, and they censored the parenthetical statement.

2) Ever heard of the academic world putting an author or his work under a formal ban? Well … we all know how common practice this is among the "true" seekers of truth. Shall we name just two. Sha'arei Talmud Torah by R. Yehuda Levi. The writings of R. Natan Slifkin, of my own hometown. I admit to never having read the latter, because I don't often read Torah writings written in English. But I certainly read the first one and still can't figure out what the problem was. At any rate, the list is very long.

3) When R. Shlomo Zalman's second and third volumes of responsa were first published (after his passing), I noted that the style of Hebrew was different than that which appeared in the first volume. I subsequently heard from a relative that a neighbor of his had seen in one of these last two volumes a responsum of RSZ written directly to him, and … the published responsum had been significantly altered from the original. All of this made me wonder if someone's hand had messed with RSZ's writings. And then, just last Shabbat, my suspicions were confirmed in an article written by R. Neryah Gutel attesting to this very issue(1). As with the case of R. Zevin, apparently RSZ's views of the State of Israel, and his references to such State as מלכות ישראל could not be stomached by the true seekers of truth. So they just altered the text.

4) Best of all, it seems that the charedim didn't like the way R. Druckman was handling conversions, and wished to "shut him up". So, instead of carrying out a reasonable debate, they declared him an apostate, disqualified him as a dayyan, and only after writing and distributing the psak, invited R. Druckman to testify in beit din.

So much for אמת.

(1) מקור ראשון, מוסף שבת, 14.3.09

לאחרונה אושרה דיסרטציה של הרב ד"ר אמיר משיח אשר הוקדשה למשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. בזכות נספח שצורף לעבודה חשובה זו נחשף סוף סוף מעשה נבלה של זיוף חמור בכתביו של הרב, צנזורה שחשוב לדעתה ונחוץ לפרסמה. לרגל יום הזכרון של הרב, אשר חל בכ' באדר, מצוה להעמיד דברים על מכונם ודיוקם ובכך לא רק להחזיר עטרה ספרותית-הלכתית ליושנה אלא גם ליידע באמיתות גישתו של הרב למדינת ישראל.
משהו קצר של ביוגרפיה: הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל נולד בירושלים בכ"ג בתמוז תר"ע (30 ביולי 1910). אביו, הרב חיים יהודה ליב זצ"ל, היה ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים' ומחשובי היישוב הישן בירושלים. הרב שלמה זלמן למד בישיבת 'עץ חיים' ונימנה על תלמידיו המובהקים של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל. הרב מלצר אף העניק 'הסכמה' לספרו הראשון 'מאורי אש' והביא מדברי תורתו בספרו 'אבן האזל'. אחר נישואיו למד בכולל של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל בו עסק רבות בסדר זרעים, את חידושיו פרסם בבטאון 'כרם ציון' ובספרים 'מעדני ארץ' על שביעית ותרומות.
הרב אוירבך היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית. הוא עצמו היה מקורב לדמויות מכל הזרמים והעריך מאוד את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אליו התוודע דרך אביו שהיה ממקורביו. הערכה זו התבטאה גם במושגים הלכתיים כשכינה אותו "מרא דארעא דארץ ישראל". הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, הרב היה הסנדק לבנו-בכורו הרב שמואל שליט"א, ואף העניק 'הסכמה' לספרו של הרב שלמה זלמן: 'מאורי אש'.
הרב אוירבך שימש כראש ישיבת קול תורה בירושלים משך למעלה מ-40 שנה. הרב נפטר בכ' באדר א' תשנ"ה (19 בפברואר 1995). בהלווייתו השתתפו כ-350 אלף איש מכל פלגי הציבור הדתי.
בחייו הוציא לאור הרב אוירבך את הכרך הראשון של שו"ת מנחת שלמה (תשמ"ו – 1986) וכאמור את הספר מאורי אש (תרצ"ה – 1935) ואת שני כרכי מעדני ארץ על שביעית ותרומות (תש"ד – 1946; תשי"ב – 1952). אחר מותו ערכו בני המשפחה שני כרכים של תשובותיו, מאמריו ופסקיו והללו ראו אור תחילה כשו"ת מנחת שלמה ב'-ג' ולימים, בעריכה "מתערבת ומצנזרת", כשו"ת מנחת שלמה תניינא. התערבות מצנזרת זו באה לידי ביטוי, למשל, בהשמטת סידרת תשובות חשובות המתייחסות לענין השמיטה והיתר המכירה, תשובות ש"הועלמו" ממהדורה זו! נוסף לכך, בני משפחה ותלמידים ערכו, וממשיכים לערוך, אסופות וליקוטים שונים, כדוגמת שלחן שלמה, הליכות שלמה, ועלהו לא יבול ועוד. זאת ועוד, הרב אוירבך עמד, כסמכות הלכתית, מאחורי מפעלים ספרותיים חשובים, כדוגמת שמירת שבת כהלכה והצבא כהלכה.
עד היום, "יודעי דבר" ידעו כי במנחת שלמה "תניינא" יש לחשוד קימעא, שכן "מן המפורסמות" שנערכו בו - כאמור - שינויים צנזוריאליים. אכן, מצער הדבר שפרוייקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן בחר לאמץ דווקא מהדורה זו, ואולם למיצער תמיד ידע היודע שיוכל לעיין במנחת שלמה ב'-ג' ושם למצוא דבר דבור על אופניו.
לא עוד.
עתה מתברר שגם מהדורה זו, מנחת שלמה ב'-ג' אינה נקייה מצנזורה. הנספח הנ"ל שבעבודת הדוקטורט מורה בעליל על השמטה חרדית, מגמתית, מכוונת ושיטתית של מילים משמעותיות באחת התשובות, זו שתוזכר בקצרה להלן:
תשובה זו של הרב אוירבך נכתבה בשנת תש"ט, לבקשת הרב הרצוג והרב טיקוצ'ינסקי, וזאת לאור כיבושה של אום רשרש וכינונה של העיר אילת. השאלה הייתה אם יש צורך לקיים באילת יום טוב שני, זאת לאור הכרעת הרמב"ם שלא חל עליה לא כיבוש עולי מצרים ולא כיבוש עולי בבל מחד גיסא והיותה חלק ממדינת ישראל מאידך גיסא. לא זה המקום להיכנס לעוביה של קורה הלכתית ונסתפק אפוא בציטוט חלקים מתוך שתי פיסקאות הנוגעות לנדון דידן.
במהלך דיונו המסועף כתב הרב אוירבך – ולהלן לפי נוסח הקלדת סטנסיל שבנספח הנ"ל:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של ישראל, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז אפשר דכולהו כבני א"י חשיבי [...] כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא"י, ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך[1] מעשות זאת) ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. [...] ולכן בצירוף כל הדברים שכתבנו חושבני שאין זה כ"כ ברור שחייבים שם ביו"ט שני, ואם רק ספק הוא יש לילך אחר דין התורה ולנהוג רק יום אחד בלבד".
כך כאמור הנוסח בהעתקת הסטנסיל שנחשפה זה עתה. ואולם, המעיין בנוסח שנדפס הן במנחת שלמה ב'-ג' והן במנחת שלמה תניינא, שניהם סימן מו, מוצא שכתוב כך [ולהלן רק השינויים]:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד [...] שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון [...] היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כח השלטון מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י [...] לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון אחר [...] משא"כ בכה"ג שהשלטון הוא אחד בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י [...]. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין [...].
ובתמצית: ארבע פעמים הזכיר הרב אוירבך את הביטוי המרגש "מלכות ישראל" בתשובתו המקורית, וארבע פעמים – עקבית ושיטתית – נמחקו תיבות אלה בנדפס. ועוד: "שלטון נכרים" שבמקור הפך ל"שלטון אחר" בנדפס. ועוד: "שלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י" שבמקור, הפך ל"השלטון הוא אחד בידי ישראל".
שינויים מגמתיים אלה חמורים ביותר כשלעצמם. ואולם אם לא די בכך, חמורה עוד יותר השמטת הסוגריים במשפט המקורי: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי" – ובנדפס: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי". למדפיסים כנראה כלל לא איכפת שאילת תימסר לשלטון זר! הרב אוירבך עצמו לא יכול היה להעלות אפילו הוה אמינא כזו על דעתו, ולו גם עיונית-למדנית, בלא לכתוב מיידית, בתמצית ליבו, "חלילה לך מעשות זאת", ולעומת זאת הללו, גמדים טרוטי עיניים, מחקו זאת ביד גסה!
החומרה שבעריכתם אינה רק בצנזורה כשלעצמה, בעובדה שצאצאים ותלמידים לוקחים לעצמם חופש לעשות בכתבי גדולי ישראל כבתוך שלהם. החומרה גם אינה רק בעובדה שלצערנו, עתה אנחנו יודעים כי מונח לנגד עינינו ספר מודפס שצריך לעורר תמיד סימני שאלה על אותנטיות הנכתב – שינו כאן, מי אומר שלא שינו שם. החומרה היותר גדולה היא במגמתיות של הפיכת הרב אוירבך לכיתתי, חרדי, מחנאי, היפוך מוחלט של מה שהוא היה – לא כיתתי, לא חרדי [במובן הסטריאוטיפי, הפשטני] ובוודאי לא מחנאי.
אותם שנהגו מהלך עריכתי מחפיר זה ודאי יטענו שבכך הם מכבדים את רבם. אוי לאותו כיבוד."רבם דקרו".
[1] השווה רמב"ם, ספר המצוות מ"ע קנג: "חלילה לא-ל מעשות זאת".

Rabbinic Failure to Grasp Complexity

2009-03-10T13:08:00.000-07:00

Back in 2005, the following Shabbos speech was delivered about the disengagement.

http://www.beistefillah.org/rabbi/article1.htm

I do not know the Rav who delivered it, but his reputation is one of a serious talmid chacham and an independent thinker who has the courage to go against the party line of any anyone. In this particular case, he chose to go against the trend in the broader charedi community by openly opposing the disengagement while the vast majority of the charedi community chose to remain silent. For that he is to be commended.

All that being said, I found a number of points in the speech to be extremely troubling, including:

1) a major absence of depth in analysis

2) the contention that those who opposed military insubordination view the State of Israel as of greater importance than Torah

3) the demonizing of those that supported the disengagement

Let us address certain specific arguments made in the speech:

"Clear lack of any logic or benefit –the opposite"

Well, one could argue whether the disengagement was a good or bad idea, but there was certainly some logic to it. There are those who would make the following logical arguments:

1) The State of Israel can not, over the long term, get away with ruling over large populations who have no right to vote. At some point, the world will force upon us a "one man, one vote" policy as they did with South Africa

2) As such, the only way to retain a Jewish State over the long-term is to ensure a very solid Jewish majority over the long-term

3) In order to maintain a very solid Jewish majority over the long-term, large numbers of non-Jewish residents must be removed from the borders of the State of Israel

4) There are only two ways to remove large numbers of non-Jewish residents from the borders of the State of Israel
a. Physically force large numbers of them out of the border
b. Draw, or re-draw, the borders such that large numbers of non-Jewish residents are out

5) 4a. is not happening, whether we like it or not. That leaves 4b. as the only viable option to retain a Jewish state over the long term.

I suppose at least some of the people who held to this logic may have known full well that the disengagement would bring war, and not peace, but believed what they saw as a step critical to retaining a Jewish State to be worth the price of war. I suppose some such supporters of disengagement would have said that they prefer a Jewish State at war over a non-Jewish, or bi-national, State at peace … and for that reason they moved from places like the United States, where they lived at peace in a non-Jewish state, to Israel – a Jewish state at war.

I should also mention that there is a moral issue in ruling over hundreds of thousands of individuals who are not given full citizens rights. I'm speaking of course, of the Palestinians, not of Israeli Arabs. The situation is, of course, extremely complex, but one who sees absolutely no element of truth to the world's seeing this as apartheid is, I think, failing to grasp its full complexity. If you need a non-leftist Rabbi to say this rather than some stam guy named Chuck, click here and read away.

"divrei harav vedivrei hatalmid divrei mi shom'im"—If every frum soldier and every frum policeman would have refused to violate the many Torah prohibitions involved in this tragedy…Woe is to us that we have (brace yourself) emulated the cursed Germans, and have an army and police who just "follow orders".

Hmmm. Talk about demonizing. Comparing our soldiers to the Germans?? Outrageous! What, exactly, were the Torah prohibitions involved in disengagement? Is it forbidden to retreat during a war, which we have been in since 1948? If the government decides to retreat, shall we allow the inhabitants to stay there to be slaughtered, or shall we remove them by force? There are just a few pretty smart Rabbanim who thought the disengagement to be Halakhically permitted. For one example, see http://vbm-torah.org/hirhurei-yom-pekuda.doc (scroll down to the third page), as well as http://www.etzion.org.il/hitnatkut/questions-h.rtf, http://www.etzion.org.il/hitnatkut/sylvetsky.rtf, and http://www.etzion.org.il/hitnatkut/response-h.rtf and decide for yourself..

But, hopefully, over days, weeks, months, realization will set in as to the monstrosity of secular Zionism, seeing what it has become, what it has done, and the impossibility of accommodating it.

Demonizing part II. Secular Zionism is a monstrosity?? Instead of calling them monsters, maybe we should be just a bit thankful to them for having been the primary movers and shakers in setting up a Jewish State such that all of us can live here? Hmmm … let's think about all the Jewish movements that arose in the 19th century. Reform? Failed bitterly. Orthodoxy? Failed bitterly. The bund movement? Reduced to history books. Let's face it. Zionism, driven primarily by secular Jews, is the ONLY movement from that period which succeeded in its primary goal. There are now more Jews living in the State of Israel than anywhere else in the world. And the State of Israel is the only country in the entire world where the Jewish population is growing.

All the Rabbanim who said lo lesarev pekuda, all those who said the army and police are our brothers, we respect them and will not fight them, all those who said STOP instead of GO, the continued supremacy (in the eyes of this segment of the population), of mamlachti over dati—of medina over Torah—is the second direct link. And, though it pains me to say it, perhaps the people of Gush Katif were guilty of this more than anyone- the inability to see and recognize and expose their enemy (the medina) as an enemy. Rather than as a friend who is temporarily doing crazy things. There's a direct link here too. This made it impossible to fight back. This ensured the astounding ease with which it ultimately happened. After all, if France would've sent in Jewish soldiers to destroy Gush Katif, would there be a fight put up? So what is the difference? The 'medina'! Here are people who put their prime Torah value only after their subservience to the medina.

Demonizing Part III. The medina is the enemy?? Need I say more?

All of the Rabbanim who said no to insubordination value the medina more than Torah?? Outrageous! R. Aharon Lichtenstein staunchly opposed insubordination. Does the Rabbi who wrote this speech really believe that R. Aharon Lichtenstein values the medina more than Torah?? Give me a break. See the articles referenced above and decide for yourself.

One can argue legitimately about the wisdom and morality of the disengagement. One can certainly protest the manner in which the disengaged were and are treated.

But one thing is certain: Many of our Rabbinic leaders, even those with the courage to not tow the line of anyone, are essentially incapable of grasping the complexity so necessary as a prerequisite to solid analysis.

Rays of Hope

2009-03-05T21:21:00.000-08:00

I hope to post later today, b"n, some thoughts on Rabbinic genius, but in the meantime ... a commentor on my last post wrote something I couldn't agree more with (thank you for the comment):

Halachot dealing with physical, quantifiable materials are much easier to handle. You can use all your gemara-learning skills, sharpen your shalka v'taria and at the end of the process you will have come up with new halachot/chumrot whatever. You can use a lot of energy and excitement and not have to make profound changes in yourself. To deal with more value-oriented issues, you might be challenged to rethink well-established attitudes, orientation etc., in light of the developments that have taken place in the "general" world. Matters touching upon women's issues, psychology, the arts, philosophy etc., threaten to change one's hashkafat olam and (I guess) very comfortable societal surroundings. Very dangerous.

That being said, there are rays of hope, albeit few and far between.

Following is an article written by R. Cherlow that touches interestingly on psychology. Enjoy.

הפחד מפני סטיגמות עוצר בני אדם רבים לקבל עזרה, ולהסיר מעליהם את המשא הכבד הרובץ עליהם. הדבר נכונים בעיקר בשני מישורים. מישור אחד הוא המצוקה הכלכלית שלעתים נקלעים אליה, ובשל חוסר הרצון להודות בכך ולהתמודד עימה ממשיכים כרגיל, ועוד משקיעים ממון רב יותר כדי להסתיר זאת. אחת ההתנהגויות הידועות היא ההוצאות הרבות לשמחות משפחתיות דווקא על ידי מי שאין להם, כחלק מפעולת ההסתרה וההכחשה. ישנו סיפור ישן בו מסופר על קהילה שהודיע לרב כי אדם מסוים נפטר מעוני. שאל הרב: ומפני מה לא פנה אדם זה לקבל עזרה, הרי קהילתנו ידועה במערכת התומכת המתקיימת בה ? ענו לו חברי הקהילה: הוא התבייש לעשות כך. סיכם הרב: אם כך, לא מעוני הוא מת כי אם מבושה.
המישור השני הוא המישור הנפשי - בני אדם אנחנו, ורבים מצוקותינו. לעתים רובץ סלע כבד על כתפי בני אדם, ואין הם עושים דבר כדי להסירו, בשל הפחד הגדול שתדבק בהם תדמית שלילית. אף שבשנים האחרונות התפתחה מערכת נפשית תומכת בהיקפים רבים, עדיין סוברים חלק מבני אדם כי הזדקקות לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר שונה מאשר הליכה לרופא רגיל. בשל כך, הם ממשיכים לסבול סבל פנימי עמוק, ואינם מוצאים מנוח לנפשם.
כאשר מדובר בבני אדם מאמינים המציאות מסובכת הרבה יותר. מחד גיסא, מעניקה ההלכה לאדם מסגרת נפשית מיוחדת במינה. הדבר נכון בכל הרבדים - בין כאשר מדובר במצוות השבת שאחד מהיבטיה הוא עצירת מרוץ החיים והתכנסות פנימית של מנוחה ונחת; בין כאשר מדובר חס ושלום במקרה אבלות, בה מקנה ההלכה מסגרת התמודדות המקלה על הטלטול הנפשי הפנימי בשעה שמתרחש אסון על האדם; בין במישורי הפילוסופיה הרוחנית, כאשר האדם חי בתחושה פנימית שאין הוא נטוש בעולם, ושהוא נברא בצלם אלוקים ומתוך תודעת שליחות למהות חייו; בין כאשר מדובר בדרכי התמודדות רוחניות עם יצרים שונים ועם תאוות בלתי נשלטות - בכל אלה מעניקים חיי תורה עוצמה מיוחד, ומאפשרים לינוק ממעמקי הנשמה כוחות התמודדות עם המציאות.
מאידך גיסא, פעמים שהמפגש שבין מיצרים נפשיים ובין ההלכה דווקא מעצים את הבעיה. אחת הדוגמאות המוכרות לכל רב היא המפגש שבין OCD (אובססיה) ובין ההלכה - הפחד מתמיד שמא המצווה לא קוימה כראוי מביאה להתמכרות חוזרת ונשנית לעשיית המצווה שוב ושוב, ולחיים מתמידים שמא הבדיקות לא היו כראוי או שמא מילות התפילה לא נאמרו כהלכתן. זו דוגמה אחת מיני רבות למפגש מייסר בין מצבים נפשיים מסוימים ובין ההלכה, שדווקא מביאים לחץ פנימי בלתי פתיר, ומצוקה המציבה אבן על ליבו של אדם.
גאולת המתייסרים ממצוקותיהם מוטלת בראש ובראשונה על החברה. חברה המקבלת קשיים נפשיים כחלק מעולמו של האדם, ואינו יוצרת סטיגמה פוגעת ומשפילה היא חברה בה מתאפשר למי שנמצא במצוקה לפנות למי שיכול לעזור לו. חברה המכירה בכך שיש לעתים צורך בטיפול תרופתי, ואין הדבר מעיד על כשלונו של האדם, כי אם על חוסר איזון כימי בגופו - מאפשרת לחבריה להתמודד ביותר עוצמה עם נפילתם. בעולמה של החברה הדתית צריך לכוון את עצמנו למצות את ההיבטים המעצימים של המפגש שבין האמונה ובין העולם הנפשי. למעשה מדובר בשילוב ראוי של שני כיווני עשיה נפשית - מחד גיסא הליכה לאיש מקצוע בתחומי הנפש, ומאידך גיסא פניה לאלה העוסקים בעולמה של הנשמה. השילוב שבין עולם נפשי ועולם רוחני הוא הדרך העיקרית בה ניתן להפיק מהמצוקה הנפשית כוחות יצירה והתמודדות, וזו צריכה להיות בשורתנו כחברה. ככל שנרחיק את הסטיגמה ונאפשר גאולה פנימית מתסבוכת נפשית כך נהיה חברה מתוקנת יותר שטוב לבני אדם לחיות בה.הפחד מפני סטיגמות עוצר בני אדם רבים לקבל עזרה, ולהסיר מעליהם את המשא הכבד הרובץ עליהם. הדבר נכונים בעיקר בשני מישורים. מישור אחד הוא המצוקה הכלכלית שלעתים נקלעים אליה, ובשל חוסר הרצון להודות בכך ולהתמודד עימה ממשיכים כרגיל, ועוד משקיעים ממון רב יותר כדי להסתיר זאת. אחת ההתנהגויות הידועות היא ההוצאות הרבות לשמחות משפחתיות דווקא על ידי מי שאין להם, כחלק מפעולת ההסתרה וההכחשה. ישנו סיפור ישן בו מסופר על קהילה שהודיע לרב כי אדם מסוים נפטר מעוני. שאל הרב: ומפני מה לא פנה אדם זה לקבל עזרה, הרי קהילתנו ידועה במערכת התומכת המתקיימת בה ? ענו לו חברי הקהילה: הוא התבייש לעשות כך. סיכם הרב: אם כך, לא מעוני הוא מת כי אם מבושה.
המישור השני הוא המישור הנפשי - בני אדם אנחנו, ורבים מצוקותינו. לעתים רובץ סלע כבד על כתפי בני אדם, ואין הם עושים דבר כדי להסירו, בשל הפחד הגדול שתדבק בהם תדמית שלילית. אף שבשנים האחרונות התפתחה מערכת נפשית תומכת בהיקפים רבים, עדיין סוברים חלק מבני אדם כי הזדקקות לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר שונה מאשר הליכה לרופא רגיל. בשל כך, הם ממשיכים לסבול סבל פנימי עמוק, ואינם מוצאים מנוח לנפשם.
כאשר מדובר בבני אדם מאמינים המציאות מסובכת הרבה יותר. מחד גיסא, מעניקה ההלכה לאדם מסגרת נפשית מיוחדת במינה. הדבר נכון בכל הרבדים - בין כאשר מדובר במצוות השבת שאחד מהיבטיה הוא עצירת מרוץ החיים והתכנסות פנימית של מנוחה ונחת; בין כאשר מדובר חס ושלום במקרה אבלות, בה מקנה ההלכה מסגרת התמודדות המקלה על הטלטול הנפשי הפנימי בשעה שמתרחש אסון על האדם; בין במישורי הפילוסופיה הרוחנית, כאשר האדם חי בתחושה פנימית שאין הוא נטוש בעולם, ושהוא נברא בצלם אלוקים ומתוך תודעת שליחות למהות חייו; בין כאשר מדובר בדרכי התמודדות רוחניות עם יצרים שונים ועם תאוות בלתי נשלטות - בכל אלה מעניקים חיי תורה עוצמה מיוחד, ומאפשרים לינוק ממעמקי הנשמה כוחות התמודדות עם המציאות.
מאידך גיסא, פעמים שהמפגש שבין מיצרים נפשיים ובין ההלכה דווקא מעצים את הבעיה. אחת הדוגמאות המוכרות לכל רב היא המפגש שבין OCD (אובססיה) ובין ההלכה - הפחד מתמיד שמא המצווה לא קוימה כראוי מביאה להתמכרות חוזרת ונשנית לעשיית המצווה שוב ושוב, ולחיים מתמידים שמא הבדיקות לא היו כראוי או שמא מילות התפילה לא נאמרו כהלכתן. זו דוגמה אחת מיני רבות למפגש מייסר בין מצבים נפשיים מסוימים ובין ההלכה, שדווקא מביאים לחץ פנימי בלתי פתיר, ומצוקה המציבה אבן על ליבו של אדם.
גאולת המתייסרים ממצוקותיהם מוטלת בראש ובראשונה על החברה. חברה המקבלת קשיים נפשיים כחלק מעולמו של האדם, ואינו יוצרת סטיגמה פוגעת ומשפילה היא חברה בה מתאפשר למי שנמצא במצוקה לפנות למי שיכול לעזור לו. חברה המכירה בכך שיש לעתים צורך בטיפול תרופתי, ואין הדבר מעיד על כשלונו של האדם, כי אם על חוסר איזון כימי בגופו - מאפשרת לחבריה להתמודד ביותר עוצמה עם נפילתם. בעולמה של החברה הדתית צריך לכוון את עצמנו למצות את ההיבטים המעצימים של המפגש שבין האמונה ובין העולם הנפשי. למעשה מדובר בשילוב ראוי של שני כיווני עשיה נפשית - מחד גיסא הליכה לאיש מקצוע בתחומי הנפש, ומאידך גיסא פניה לאלה העוסקים בעולמה של הנשמה. השילוב שבין עולם נפשי ועולם רוחני הוא הדרך העיקרית בה ניתן להפיק מהמצוקה הנפשית כוחות יצירה והתמודדות, וזו צריכה להיות בשורתנו כחברה. ככל שנרחיק את הסטיגמה ונאפשר גאולה פנימית מתסבוכת נפשית כך נהיה חברה מתוקנת יותר שטוב לבני אדם לחיות בה.

Mimetic Tradition - A Public Question

2009-03-02T05:56:00.000-08:00

Have you ever wondered why mimetic tradition goes out the window when nothing whatsoever in the surrounding circumstances has changed, and somehow, davka when circumstances have changed, חדש אסור מן התורה suddenly becomes the rule.

I mean, think about it. Thrips infestation of stawberries is nothing new, nor are dental fillings, but somehow, what Grandma and Grandpa did doesn't count.

But at the same time, the social status of women has changed drastically over the last number of decades, but when a huge Rabbinic scholar rules that women can be given aliyot, nearly the entire Rabbinic world rejects him outright.

If anyone out there has some insights on this, I would be interested in hearing them.

Strawberries and Why Contemporary Halakha Has Stagnated

2009-02-28T18:30:00.000-08:00

As many of you know, there is a website, including video, making the rounds proving that strawberries are infested with a "new" insect called thrips.

Several points:

1) Thrips have been abundant for well over 100 million years http://en.wikipedia.org/wiki/Thysanoptera#Evolution_and_systematics

2) A quick review of the agricultural literature reveals that thrips infestation of straweberries is most definitely not new, here's just one of many examples: http://ohioline.osu.edu/rc299/rc299_9.html

3) R. Moshe Feinstein argues that any insect that is not clearly visible to the naked eye is not of Halakhic concern (Iggerot Moshe, YD4:2). R. Nachum Rabinovitz makes a similar argument that even if the insect is visible but does not appear to be a living creature to the naked eye is of no Halakhic concern (Shu"t Siach Nachum 45)

4) The video appears to have been filmed through a zoom lens that paints a picture more magnified than can the naked eye.

What does this have to do with stagnation of Halakha?

A friend reported to me that a prominent Rabbi this past Shabbat delivered a shiur on strawberries. In reviewing the issue, he stated that R. Rabinovitz's book has many radical responsa.

Now ... I've been through that book, and I can find nothing even approaching radical. Original and creative, but not radical. It's not like R. Professor Daniel Sperber permitting women to have aliyot, or R. Sherlo raising the issue of allowing older single women to become pregnant through artificial insemination. Au contraire, his book is filled with good old fashioned creativity and original thinking.

I asked my friend if anyone asked said prominent Rabbi what about the book is radical. Answer: no.

So ... why has Halakha stagnated? Because anyone daring to be creative and ... heaven forefend ... original ... is labeled by his contemporaries as "radical" and the masses nod their heads and accept it.

I find this especially ironic in that R. Rabinovitz is a product of the chareidishe velt.

What Torah Is

2009-02-27T04:21:00.000-08:00

A very wise young woman commented on my blog that it focuses on what Torah isn't but says nothing about what it is; a very true comment indeed.

The reason is simple. Rambam ascribes to an apophatic theology. As a general rule, human beings can only reach an understanding of what God isn't rather than what He is.

Similarly, I would suggest, understanding what Torah isn't is much easier than understanding what it is. To understand what it is, you actually have to know something, and, unfortunately, I don't.

That being said, just as I am not a musician and cannot write music, but I can know that when I'm listening to Harry Chapin ZT"L sing Cat's in the Cradle, or Dan Fogelberg ZT"L sing Leader of the Band, I am experiencing Divinely inspired music, so too … when I read a piece written by a great Rabbi that reflects what Torah is, I know it when I see it.

As a general observation, I suspect that many of us, including myself, fail to grasp what Torah is because we are too caught up with the trees of Halakha to notice and understand the forest of Torah.

So, in order to help balance this blog just a bit and not always focus on what Torah isn't, and since I myself am not capable of writing what Torah is, I will, from time to time, reference a piece, written by a great Rabbi, that does exactly that.

So, in that spirit, I refer you to this article by R. Yuval Sherlo, which also appears in this week's "Shabbaton" Shabbat sheet.

Shabbat shalom, and may we all merit to experience again Harry Chapin and Dan Fogelberg in the next world … and of course, only during lunch breaks after hearing shiur from R. Sherlo.

A Man's Prohibition Doth Not Create A Woman's Obligation

2009-02-23T04:46:00.000-08:00

As a follow up to the mehadrin bus issue, an additional thought.

Prohibitions upon a man do not create an obligation upon a woman.

The Shulhan Arukh (EH: 21:1; quoted below in footnote 1) prohibits a man from ogling a woman's little finger, yet, to the best of my knowledge, no one ever ruled that a woman is obligated to cover her fingers.

Moreover, the same paragraph in the Shulhan Arukh prohibits a man from staring at a woman's colorful clothing, even when she's not wearing it. Yet no one ever ruled that it is prohibited for a woman to wear colored clothing, even if the woman's intent is to draw the attention of men (see Rashi on Bereshit 49:11, quoted below in footnote 2).

These points should be self-explanatory, but for those who need a Rabbinic source beyond the Shulhan Arukh and Rashi, see Shu"t Bnai Banim; 3:26 (quoted below in footnote 3).

1) שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא
א] צריך אדם להתרחק מהנשים א מאד מאד. ב] ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ג] ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה ב ד] או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, ה] אלא רץ ו] ומסלקה לצדדין ז] או לאחריו. ג (א) ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ח] ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראות שערה. ט] והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. י] ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

2) רש"י בראשית פרק מט:יא
וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה.

3) ובהרבה ענינים האיסור הוא על האיש ולא על האשה ... וכן במסכת עבודה זרה דף כ' עמוד ב' אסור להסתכל בבגדים צבעוניים של אשה אבל אינו אסור לה ללבוש אותם, אף על פי שמתכוונת שהזכר יתן עינים בה כפרש"י בפרשת ויחי על הכתוב בני אתונו.

Should Our Behavior Follow the Written Halakha or Perhaps Vice Versa

2009-02-20T03:48:00.000-08:00

I remember well years ago, not so long after I had made aliyah, that a new oleh moved into the neighborhood. Not just a stam oleh, but a talmid hacham (and I don't use that term lightly).

Well, the practice in our shul, a widespread practice all over Israel, was for the shta"tz to lower the volume of his voice as he prompted the cohanim with birkat cohanim, word by word.

The new oleh was not fond of this practice. Why? Well, in all honesty, the poskim, even the rishonim, talk about this practice, and it's pretty unarguable that their directives call for the sha"tz to remain at the same volume of voice. The new oleh made his discomfort well known, which brought to the shul some degree of discord.

Why discord. It seems pretty reasonable to oppose something the rishonim and poskim opposed, right? I mean, there it was in black and white, just staring at us in the face. And shouldn't our behavior follow the written Halakha?

Let's see how the tosafot may have dealt with this issue.

In the first mishna of the 7th chapter of Berakhot, we learn:

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן.
Three people who eat together must say zimun.

The gemara brings a disagreement between Rav and R. Yochanan as to whether two men are allowed to make a zimmun.

To answer that question, the Gemara brings the following beraita from Arachin:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מה עמוד ב
תא שמע: נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנים לעצמן, נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן - אין מזמנין; (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין, וקתני: נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן! - שאני התם, דאיכא דעות.

That is, since the din of two men is equal to the din of a hundred women, and since we learn in a beratia that women do make a zimmun, then two men should be able to make a zimun. But the Gemara rejects this argument as follows: while it is true that the din of two men is generally equal to the din of three women, in this case it doesn't apply, since … it is critical to have three unique individuals for zimmun.

Now, take a look at Tosafot (patiently … we will get to our issue shortly).

שאני התם דאיכא דעות - מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה ע"פ אביהן ומיהו לא נהגו העולם כן וקשה אמאי לא נהגו מדקתני מזמנות משמע דקאמר חייבות לזמן וי"ל דנשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן מזמנות וכן משמע קצת הלשון מדקתני בסמוך נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין ועוד דמדמה ליה הגמרא לשנים משמע דחובה ליכא והא דקאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) הכל מחוייבין בזימון לאתויי נשים לענין רשות קאמר ולא לענין חובה

Tosafot say that from this suggya, it is apparent that three women can make their own zimmun, and, in fact, that's exactly what the daughters of R. Avraham did. Just one problem … tosafot notes that this is not widely practiced. They looked around and saw that women are not making zimmun. Why not? Tosafot concludes that when the Gemara says "women make zimmun" it must have meant they have the option to make zimmun, but not that it is obligatory. But there is a slight problem with this conclusion, note the tosafot. The Gemara in Arachain 3a writes that women are "obligated" to make zimmun.

Now we have a problem. Tosafot note that women are not making zimmun. But the Gemara in Arachin specifically says they are obligated. It's right there, in black and white!

So how do Tosafot resolve this problem … and I kid you not: Nah, that's not what the Gemara in Arachin means. When it says that women are "obligated", it really means that it's "optional".

In the immortal words of Maxwell Smart, "Would you believe." (Google it if you're too young to understand the reference).

So, for those of us who think that our behavior must always follow the written Halakha and never the other way around … guess again. The re-reading of texts to fit common practice is a well known phenomenon among Ashkenazic rishonim. This particular instance is just the most classic case that comes to mind.

As a side note, the development of the minhag whereby the sha"tz lowers the volume of his voice when prompting the cohanim is fascinating. The Yesodei Yeshurun notes that there was a difference between Bavel and Israel. In Bavel, the custom was to prompt, and in Israel not to prompt (based on the prohibition of a non-cohain to do birkat cohanim). I suggest that the minhag for the sha"tz to lower his voice developed as a comprise between the two postions of yes prompting versus no prompting, i.e., the sha"tz lowers his voice significantly when prompting. That a minhag takes the middle road between two approaches in Halakha, adopting neither one of them, is a common phenomenon. Another example is with the placement of mezuzah. There are two approaches in Halakha: vertical and horizontal. A commonly practiced minhag is to place it on a diagonal, as a comprise between the two approaches. This phenomenon is discussed in Sperber's Minhagei Yisrael. The application of it to this particular issue is my own chiddush, which I believe to be correct, but take it for what it's worth.

Obsessing Over Issues of Modesty

2009-02-16T09:34:00.000-08:00

Before we approach the issue of "darcha acharita", avoiding temptations, let's examine the Halakhic parameters of two prohibitions.

1) Hirhurim … sexual thoughts. Many think that it is prohibited for a man to experience any such thoughts whatsoever about any woman (other than his wife, obviously) ever. Well, I don't know what is and what isn't prohibited. I only know what others have said. Both the Me'iri and the Ezer Mekudash (quoted in Otzar HaPoskim 23:3:8:2, for your convenience), both frum yidden, maintain that it is prohibited to engage in purposeful and intentional sexual fantasy. Occasional thoughts are not prohibited, as long as not purposeful and intentional. So guess what, gents. Chill. You may, on occasion, experience some level of inappropriate thoughts. It may be the way men were built, an issue which would require another post by a social biologist. In the words of the Ezer Mekudash, "the Torah was not given to angels." You are not angels, gentlemen. Get over it. You are not obligated to decimate such thoughts, even when they occur, on occasion, inappropriately. A simple victory by "fall" (to use a wrestling term) is all that is required. Do not act on these desires, including … no purposeful intentional sexual fantasy. Beyond that, there is no Halakhic obligation to be overly focused on this challenge. Don't obsess. R. Yisrael Salanter (אגרות ומכתבים מאת ר' ישראל סלנטר, מהד'שרגא הכהן וילמן, סי' כה ) wrote that obsessing over these thoughts can act as a boomerang and make them even stronger.

2) Seeing/staring at/ogling a woman. Halakha does not prohibit seeing any part of a woman other than the genital area (see Shu"t Naharei Afarsimon, EH 19). The poskim distinguish between seeing and staring. This distinction is found all over the place in the Halakhic literature, but if you can't find it, then hit the books, get back to the beit midrash, and in the meantime, take a look at Yad Malachi (179) since that's the source that comes to me off the top of my head. Staring at part of a woman defined as "erva" is prohibited. Staring at parts of a woman not defined as erva is not prohibited, as long as there is no intent to derive pleasure. Ogling, that is, intentionally deriving pleasure from staring at a woman, is prohibited even if ogling the woman's small finger. Stop worrying about what you might see in the bus, at work, or elsewhere. I have NEVER seen a woman in public whose genital area is exposed. Don’t stare at a woman who is not dressed in accordance with normal social standards (see below). And never ogle. Get a grip. The distinction between staring, with no intent of deriving pleasure, versus ogling is to be found in the Rambam, Bi'ah 21:1 versus 21:21.

It is important to note that societal norms determine what parts of a woman's body are defined as erva. If you live in a society where social norms sanction mini-skirts, belly shirts and halter tops, then areas of the body exposed by such clothing are not defined as erva. Sound too modern? Take a look at Dirvei Hamudot (Brackhot 3:116 ) who writes that the upper arms of women are considered erva only in a society where women normally cover them. Well, maybe that only applies to a lady's upper arms? Guess again. Yaskil Avdi (vol. 4; EH:9 ) writes that in a society where social norms sanction exposed breasts they are not considered erva (click here and see the last paragraph and continue to the next page).

The degree to which a man is vulnerable to "immodest" dress is directly proportional to the degree of modesty to which he is accustomed. A man who lives in a haredi neighborhood and never leaves it is most vulnerable to dress codes less modest than those of his neighborhood. A man living in a haredi neighborhood who works in N. Tel Aviv (there must be at least one such person in the country) is less vulnerable. A man living in a mixed religious / secular neighborhood is yet less vulnerable. This should be obvious, but for those who want a Rabbinic source, see Shu"t Siach Nachum 92. So … a dati-leumi man living in a city (as opposed to an all religious settlement) is considerably less vulnerable to temptations than his haredi or settler colleagues.

Most important, this discussion should be quite unnecessary. Common sense is a really good rule of thumb here. Sound not so frum? Take a look at the Ritv"a at the end of Kiddushin and see that he says exactly that. True, he does say it is improper (though not prohibited) for anyone other than a saintly gent to take this approach, but see Shu"t Bnei Banim, vol 4, article 2 here where R. Henkin broadens this approach to include the average person as long as within the standards of modesty to which said person is accustomed.

Click here to see more of R. Yehuda Henkin's writings regarding how societal norms play a factor in the halakhot of modesty.

All this being said, why shouldn't we just adopt the most stringent positions in issues of modesty.

The answer is twofold:
1) the boomerang effect mentioned above in the name of R. Yisrael Salanter
2) the cost to society … stay tuned

I hope to write on the following issues in the near future:
1) darcha acharita – avoiding temptation
2) the societal price paid in mehadrin approaches
3) unity or uniformity … do those singing the song of achdut have any clue what they are saying?

Xenophobia

2009-02-14T10:31:00.000-08:00

I posted earlier that I would write next about "darcha acharita", avoiding temptation, and more on the societal price of mehadrin products and services, but I got sidetracked.

Last night, as I read one of the parsha leaflets, Maayanei HeYeshua, widely considered to be mainstream in the Dati Leumi camp (kinda scary), I came across an article on R. Noach Weinberg, founder of Aish HaTorah, who recently passed away.

R. Noach was a great man. It is both due to his institution and despite that institution that I became frum. But that's a long story.

Anyway, the article, presumably written by a student and/or follower, said the following. "R. Noach warned us that if you don't know what you are prepared to die for, it's a sign that you don't know what you are living for."

And as I read this, I thought to myself, "Well, this is ironic".

You see, R. Noach developed a well-known course on the "48 Ways to Wisdom" based on the Mishna, Avot 6:6, which lists bringing a quote in the name of whoever said it as one of the 48 ways that Torah is acquired. In fact, the mishna continues to teach us that one who brings a quote in the name of whoever said it brings redemption to the world.

So, where's the irony?

The gent who first taught this principle … of knowing what you'd be prepared to die for … was none other than … Martin Luther King, Jr. His exact words were, " I submit to you that if a man hasn't discovered something that he will die for, he isn't fit to live".

I admit, MLK may have not have invented the saying, but he certainly is the one who made it famous. And I'm fairly certain he didn't hear it from R. Noach, who came onto the scene after MLK was assassinated (1968).

Now, I don't know who dropped the attribution to MLK, whether R. Noach himself or his disciple, but whatever the case may be, I suspect that xenophobia may have played a role in R. Noach's becoming the creator of this saying in the eyes of many.

You see, MLK was … ummmm … not Jewish. Heaven forefend we should learn such an important value from a non-Jew. And even worse … he wasn't just a non-Jew. He was … gasp … BLACK (or African American, but I think back then it was black). Help! I'm fainting!!

I mean really … I just don't get it. Ben Zoma says in Pirkei Avot, "who is wise … one who learns from every wo/man".

There are, indeed, lots of things we can learn from non-Jews. And Ben Zoma knew that and encouraged it.

Which reminded me of a shiur I once heard back in the mid-80s. In that shiur, the Rabbi of the shul I attended said, based on the one of the commentators to Avot 3:14 (I can't remember who it was … let's call him Ploni), that non-Jews are not in the category of "created in the image of God".

Now, some of the more reasonable folks in the shiur squirmed in their chairs. And how did the Rabbi react? "I didn't invent this! Here it is, in black and white. We can't disagree with Ploni as we don't reach his toe in Torah".

Just one slight problem, the Tiferet Yisrael and just about everyone else and his mother disagree with Ploni and write explicitly the obvious … all humankind is included in the category of "created in the image of God". In fact, R. Barcuh HaLevi Epstein writes in his commentary on that mishna that R. Akiva's principle of "you shall love your neighbor as yourself" applies to non-Jews as well.

But alas, this Rabbi had a hat, and suit … and even a tie … and learned for years in some great yeshiva or other, and … the congregation was not the most solidly grounded in Torah scholarship, so … a whole bunch of people went home from shiur feeling just a bit xenophobic.

Of course, I took the shiur with a grain of salt given that I had previously heard same Rabbi, in answering a she'eila on borer, explain the difference between ikar and tafel. Bong! Wrong answer. Ikar and tafel are concepts in Hilkhot brachot; ochel and psolet would have been the distinction to make.

So much for hats, suits, ties and years of learning in some great yeshiva or other.

And this dude is currently the director of the Vaad HaRabbanim of a major Orthodox community in the US. Kinda scary.

Stay tuned for more on darcha achrita and mehadrin.

Shavua tov.

2009-02-12T02:18:00.000-08:00

Hello readers.

First, I encourage all comments, even those which sharply disagree with my posts.

Hamasig was kind enough to respond to my post on Mehadrin buses.

S/he raised the issue of "darcha acharita", a concept discussed in Bava Batra related to avoiding nisyonot.

In my next post, I hope to examine the Halakhic parameters of darcha acharita, and more broadly, the societal price paid in adopting "mehadrin" positions.

Stay tuned, and thank you for reading and/or responding.

Chuck

"Mehadrin" Buses

2009-02-11T01:17:00.000-08:00

Have you ever wondered about these "mehadrin" buses. Like … is there any Halakhic basis to this phenomenon?

I don't even know where to begin with this one. I mean, I'm not sure what the haredim are doing on non-mehadrin buses that must be remedied with mehadrin buses, but I assume it's something rather illicit. I must be missing something interesting because I generally just fall asleep upon entering the bus.

I suppose the question can be broken down into two parts. Part 1: can a man and woman who are not married sit next to one another. And part 2: can a married couple sit together when the woman is in nida. In this posting, I will deal only with part 1.

Of course, this question really doesn't address the issue of separate sections in the bus. But if it is permissible to sit together then, min ha-stam, there is all the more so no need for separate sections.

Fortunately for us, R. Moshe Feinstein, who was a frum Jew and knew a bit of Torah, wrote on a subject similar to ours, but even more potentially problematic. In a responsum appearing in his second volume of Even HaEzer (1), R. Moshe deals with the permissibility of riding a subway or bus during the hours that it is very difficult to avoid close physical contact with members of the opposite sex.

This question is, of course, much more serious than our question. In the Egged buses I've ridden, the seats are generally wide enough to host two people with sufficient room to avoid physical contact. This unless one or both of the riders is extremely obese, in which case the probability of inappropriate attraction is significantly reduced, as a general rule.

At any rate, R. Moshe ruled, based on a well-known Shach among other things, that since the physical contact between riders in a packed subway or bus is devoid of sexual content, there is no prohibition.

R. Moshe goes yet further and says that if the gentleman knows that he will likely experience licentious thoughts as a result of the physical contact, then he should avoid riding during those hours if at all possible. But if he must ride during those hours even under these conditions where he knows he will experience licentious thoughts, he can still ride, but should focus on Torah and rely on the assumption that thinking words of Torah will enable him to control his thoughts. It is only if the gent knows that he will experience … ummm … well … an erection as a result of the contact – then it would be prohibited to travel during those hours. But he adds that "God forbid" a man should be so out of control. It comes from being a lazy bum and he should intensify his Torah learning and work (as in … what most Jews engage in to earn a living) in order to solve this problem.

So much for the mehadrin buses that force women to sit at the back of the bus, which is known to offer a less comfortable ride than the front of the bus, all because some haredi men are so out of control that, apparently, they experience … well, you know … upon merely sitting next to a woman.

Now, lest you think the Halakha is different in Israel where some women dress more provactively than in America (I have no idea if this is true as I left the States so many years ago), R. Shlomo Aviner (2), possibly the most stringent posek on issues of modesty and R. Ovadiah's son (R. Yitzchak) both rule similarly (3).

Importantly, I consulted with a senior partner of one of the largest and most respectable law firms in Israel and learned that separate seating buses are totally illegal. No bus company is legally permitted to make such arrangements nor is any individual legally permitted to disallow any passenger from sitting where they wish.

So, the next time a member of the opposite sex doesn't want you to sit next to them on the bus, just tell them to get up. And if they refuse, just sit down. If they harass you, tell the driver you are calling the police, and then do so. If you are concerned for your physical well being, carry a large can of pepper spray … it will do the trick.

---------------------------------------------------------------------------------------------------
(1) שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד
בענין הליכה בסאבוויי ובבאסעס בשעה שא"א ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק י' מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטען שליט"א.
בדבר הליכה בסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה, ומפורש כן בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י שהרי כתב הש"ך ראיה ממה שמצינו שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם. ומש"כ הש"ך /יו"ד/ בסימן קצ"ה סק"כ במשמוש הדפק באשתו נדה שכיון דאינו דרך חיבת ביאה שליכא איסור דאורייתא אף להרמב"ם מותר לבעלה רק במקום סכנה ובליכא סכנה אסור לבעלה למשמש הדפק כשהיא נדה אינו מצד איסור קריבה דאיכא בכל העריות אלא מצד דיני התרחקות בין הבעל לאשתו בימי נדותה שאסרו מדרבנן. ומוכרח זה שם גופיה דהרי כתב שם שהמנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדפק של אשה אפילו אשת איש או נכרית, ואם היה איסור קריבה אף בלא דרך תאוה אף רק מדרבנן היה אסור להם שלא במקום סכנה, ואף שמצינו דברים שאסרו רבנן והתירו במקום חולי אף בלא סכנה כהא /כתובות דף ס'/ דר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת משום דיונק מפרק כלאחר יד הוא שאסור רק מדרבנן ובמקום צערא לא גזרו רבנן ואיירי בליכא סכנה כמפורש שם בתוס' עיי"ש, וכן מותר אף חולה שאין בו סכנה לאכול בט' באב משום שבמקום חולי לא גזרו רבנן כדאיתא בש"ע /או"ח/ סימן תקנ"ד סעיף ו' וכתב הט"ז דהוא אף שברור שאין בו סכנה, ועיין בהגר"א סק"ט שהסכים לזה והביא ראיה ממה שהתירו נעילת הסנדל וסיכה ביו"כ לחולה שאין בו סכנה, מ"מ לא כל איסור דרבנן שוין ויש שאסרו אף לחולה כשליכא סכנה. עיין בר"ן ע"ז דף כ"ז באיסורי אכילה מדרבנן כחמץ שעבר עליו הפסח וכלאי הכרם בחו"ל וגבינה של עכו"ם וסתם יינם וכדומה שאסרו בליכא סכנה, ובשולי עכו"ם התירו לחולה אף שליכא סכנה, והר"ן עצמו מסתפק שמא גם ליהנות באה"נ של דבריהם אסרו בלא סכנה ומי"א הביא דמתרפאין בהנאה אף כדרך הנאתן מאה"נ דרבנן, ופסק כן הרמ"א /יו"ד/ בסימן קנ"ה סעיף ג' דלרפאות בהנאה מאה"נ דרבנן מותר ולאכול ולשתות אסור עיי"ש ולכן כ"ש שלא היו מתירין איסור דרבנן דקריבה לעריות בשביל להתרפאות בחולה שאין בה סכנה שאיסורי ערוה חמור מאיסורי אכילה לענין רפואה ולכן צריך לומר שבלא דרך תאוה לא אסרו כלל דלא נחשב זה קריבה לגילוי ערוה כלל משום שהנגיעה שלא לתאוה וחבה לא יביא כלל לגילוי ערוה והאיסור נאמר לא תקרבו לגלות ערוה שפירושו כתב הרמב"ם כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה ולא ראו צורך לאסור זה כלל אף מדרבנן.
ועוד ראיה מעכו"ם שמותר לרופאים ישראלים למשמש בדפק וכל הנגיעות ומיני משמושים כדכתב שם /יו"ד סי' קצ"ה סק"כ/ הש"ך שהוא רק בשביל הרוחת ממון שלא שייך להתיר איסור אף דרבנן אף אלו שהתירו במקום חולי, והא לא איירי ביש חשש איבה דהא כתב הש"ך דאף ביש שם רופאים אחרים נכרים נוהגין היתר, אלא ודאי שסובר הש"ך שליכא איסור קריבה שלא בדרך תאוה אף לא מדרבנן, ורק באשתו נדה אסור מצד דיני התרחקות. וניחא מה שאיתא בפ"ת /יו"ד סי' קצ"ה/ סקי"ז בשם ספר מקור חיים שיניח בעלה בגד על הדפק ויהיה מותר למששה, דכיון שהאיסור הוא מצד דיני התרחקות מותר בשינוי הנחת בגד שאיכא היכר.
והנה בתורת השלמים /יו"ד סי' קצ"ה/ ס"ק ט"ו דחה דברי הש"ך דלרמב"ם שאסור מדאורייתא כל שנהנה מנגיעתה בקירוב בשר אפשר דאסור למשש לה הדפק דקרוב הדבר לבוא לידי איסור דאורייתא, ומה שרופאים ממשמשים דפק של א"א ונכרית הוא משום דאין לבו גס באשה אחרת עיי"ש, ומשמע שאוסר מצד איסור קריבה דאם מצד התרחקות לא היה מחלק בין שיטת הרמב"ם דאוסר קריבה מדאורייתא ובין שיטת הרמב"ן דהוא רק מדרבנן דהא גם להרמב"ן איכא איסור התרחקות בנדה לבעלה, ולכן שפיר דחה דבריו בסד"ט /יו"ד סי' קצ"ה/ ס"ק כ"ד וכתב אין בדבריו ממש דרק במה שאסרו משום הרגל דבר וחייבו התרחקות שייך לחלק בין אשתו נדה דלבו גס בה לאשה דעלמא אבל מה שאסור משום קריבות ודאי חמירא א"א מאשתו נדה, וכן הקשה עליו גם בהג"ה מר' שלמה הכהן במחצית השקל עיי"ש. ואף שרהיטת לשונם משמע שאיסור דרבנן מיהא איכא, פשוט שליכא שום איסור מאותה הראיה עצמה שהרופאים ממשמשים בא"א ובנכרית אף בלא סכנה ואף ביש רופאים אחרים שהם נכרים, ואף מרופאים נכרים הרי יש לאסור מצד האשה הישראלית דבלאו דלא תקרבו וכן אם אסרו מדרבנן הוא אסור להאשה כמו להאיש, אלא ודאי שבלא דרך תאוה ליכא איסור אף לא מדרבנן.
וכוונת תוה"ש נראה דבא לתרץ שיטת הב"י דלהרמב"ם אוסר למשמש הדפק באשתו נדה משום אביזרא דג"ע ולהרמב"ן מתיר, משום דבאשתו נדה קרוב הדבר שכיון שלבו גס בה שנהנה מנגיעתה כשימשמש לה הדפק, אף שהתחלתו למשש לא היה לשם תאוה והנאה אבל קרוב שיבוא לזה ולכן יעבור בלאו אבל בנשים דעלמא אף שחמורות לענין איסור דלא תקרבו אבל הא הוא שלא לכוונת הנאה וחבה ולא יבוא מזה לידי כוונת הנאה וחבה כיון שלא גס בה לכן מותר גם לכתחלה, אבל לרמב"ן שאף נגיעה לכוונת הנאה וחבה הוא רק דרבנן שרי משום פ"נ. ואולי זהו כוונת הגהת ר' שלמה הכהן בסופו עיי"ש אבל הוא כתב דאף לתוה"ש הוא רק מדרבנן ואין לאסור במקום סכנה, ולמה שבארתי הוא מדאורייתא לדידיה שבאשתו יש להחשיב גם זה קריבה לג"ע. ונמצא שאף להתוה"ש ליכא לאחרים שום איסור בנגיעה שלא בדרך תאוה וחבה אף לא מדרבנן.
ונראה דהב"ש סימן כ' סק"א שהביא מתשובת הרמב"ן דאף שלא בדרך חבה אסור להרמב"ם מדאו' והוא סובר דאסור מדרבנן ולדבריו הוא מש"כ הב"י /יו"ד סי' קצ"ה/ לענין משמוש הדפק לבעלה כשהיא נדה עיי"ש, נמי הוא רק לבעלה שסובר כדבארתי בכוונת תוה"ש שמתרץ דברי הב"י, ומוכרח כן מהא דלרופאים אחרים מתיר גם הב"י. ואף שלא משמע כן לשון הב"ש דלא הזכיר שם שאיירי בבעל לאשתו נדה ובש"ע הא איירי בכל עריות, מ"מ מוכרחין לומר דמש"כ וכתב בתשובה אפילו אם אינו עושה דרך חבה עד והש"ך השיג עליו בחנם הוא ענין אחר המסתעף מזה, ולא קאי על עריות דש"ע אלא באשתו נדה וסובר כדבארתי לתוה"ש.
עכ"פ לדינא בנשים אחרות אף בא"א ונדות ונכריות ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה. ובאם הולך שם גם עם אשתו נדה ויהיה באופן שלא יהיה אפשר ליזהר מליגע בה, אף שלא מצוי זה דהא יכולה לעמוד במקום אחר, אבל אם יזדמן כן, תליא לכאורה במחלוקת הש"ך עם הב"י לפי' תוה"ש והב"ש לפ"מ שבארתי, דלהש"ך אין לאסור כיון שאינו דרך תאוה, ומצד התרחקות נמי לא שייך לאסור, שלא נאסרו אלא דברים שעושין כהרגלם שלא ישכחו שהיא נדה ויעשו כהרגלם גם בתשמיש, וזה ליכא בסאבוויי ובאסעס שאין זה כהרגל הוא עם אשתו אלא כהרגלם עם כל בנ"א. ולהב"י יש לכאורה לאסור דמצד שגס בה קרוב שיהנה מנגיעתו בה אף שתהיה שלא במתכוין. אבל מסתבר שבנגיעה שלא במתכוין אף באשתו לא שייך לחוש שיבוא ליהנות מנגיעה זו, דרק למשש הדפק שבמתכוין נוגע בה אף שהוא לכוונת היתר לידיעתו לרפאותה סובר הב"י שקרוב הדבר שיבוא גם ליהנות מזה. וכ"ש שאין לחוש בנגיעה מחמת דוחק רבוי בנ"א שאין שם המקום לחשוב ליהנות מזה, שלכן אף להב"י אין לחוש אף כשיזדמן כן גם באשתו נדה.
וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.
אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילך אז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואם יודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבל ח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשה וה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.
ובדבר לעשות מנין מיוחד ביו"ט בבקר שיבואו אגב אז אנשים להתפלל ולהזכיר נשמות וילכו אח"כ לעבודתם ויחללו יו"ט, איני רואה בזה איסור מסייע ידי עוברי עבירה, כי אם לא יהיה מנין נמי לא ימנעו מלילך לעבודתם כמו שלא נמנעו מאיסור החמור דשבת וי"ט, וא"כ אין בזה שום סיוע לעבירה דחלול יו"ט. ידידו, משה פיינשטיין

(2) שאלה:אני משתתפת בימי העיון ורציתי מעט לעורר תשומת לב למצבים של חוסר צניעות שנקלעים אליהם בשל הפרוזדור הצר ובשל מספרם הרב של המשתתפים. אני מתלבטת האם לוותר על שיחות יקרות ערך אלה, ובלבד שלא להיקלע למצבים אלו הבלתי נמנעים. מצאתי בערוך השולחן: "ויש נוהגים לילך ביום א דר"ה... ולאמר... תשליך... ויזהירו שלא ילכו נשים. ובמקומות שהולכות מוטב שאנשים לא ילכו כלל... מפני טעם הידוע להם, ונכון הוא" (ערוך השולחן או"ח תקפג ד).תשובה:מה שספר ערוך השולחן פסק שנשים לא תלכנה לתשליך אינו נוגע לעניננו והוא אסר משום שזה היה במתכונת של טיול אנשים ונשים יחד שהוא דבר אסור כמו שהוא כותב בעצמו במקום אחר (שם אה"ע כב יח). ועוד גדולים הזהירו מטעם זה שנשים לא ילכו לתשליך למשל: "ויש לבטל המנהג (אותיות גהינם) שהנשים הולכות גם כן לתשליך, כי באין על ידי זה לערבוביא הנשים עם האנשים ואוי לעינים שכך רואות ביום הקדוש הזה, שנעשה להם הליכת תשליך כמו טיול לגנות ופרדסים. ואוי ...ודבר זה מוטל על פרנסי העיר ומנהיגיה להשגיח על זה וכל מי שאפשר לו למחות וכו ..." (שו"ת אלף המגן לר שמואל פינקלשטיין סי תקצח סע ד). ואין זה שייך לעניננו שהבת הולכת כדי לשמוע שיעור ואין לה ענין בגברים, ואם היא עוברת על ידם בפרוזדור, אין איסור בכך, והוא כמו שדבר זה קורה ברחוב או באוטובוס.וכן מה שלפעמים נדחקים בפרוזדור מפני שהוא צר, גם בזה אין איסור, כי אמנם נגיעה אסורה, אבל באופן זה, שאינו דרך חיבה ולא ברצון, לא נאסר, והרי זה דומה לאנשים ונשים שלפעמים דחוקים באוטובוס שאין בזה איסור, כפי שפסק הג"ר משה פינשטיין (שו"ת אגרות משה אה"ע ב, סי יד

(3) אף על פי שמעיקר הדין אין אסור לאיש לשבת ליד אשה באוטובוס צבורי או ברכבת, וכן אין אסור לאשה לשבת ליד איש שהרי אינם נוגעים זה בזה כלל. מכל מקום, מנהג בנות ישראל הצנועות להמנע מכך. וישראל קדושים נמנעים מדברים אלו וכן ראוי לנהג. בפרט אם האשה היושבת לידו לבושה בבגדי שחץ ופריצות, ללא שרוולים ובחצאית קצרה (אוצר דינים דף שעה). לז:כ

Raisins Not Kosher??

2009-02-10T07:57:00.000-08:00

First, to those living in Beit Shemesh who have already read my previous postings to the Beit Shemesh list, my apologies for being somewhat repetitive. I have added an additional point or two, and, at any rate, wish to raise the issue to a wider audience.

The KAJ recently published a worldwide ban on eating all raisins (1). For the sake of clarity, the Rabbinate referred to in the notice does not refer to the Israeli Chief Rabbinate, but to the Rabbinate of KAJ.

I must confess, I know very little about KAJ, other than that it is run by a group of Rabbis living in self-imposed exile (a factual statement, not intended to render judgment one way or another), whom Reish Lakish would not, min ha-stam, have admired were he alive. This because Reish Lakish, quoted in Yoma 9b, states that he "hates" (not a word I would use, but I must be accurate in quoting) Rabba Bar Bar Chana and others like him who did not make aliyah en masse when given the opportunity (2).

At any rate, I reviewed Sefer VaYikra and could not for the life of me find raisins mentioned among the prohibited foods. Which made me wonder.

Perhaps raisins are prohibited by Rabbinic decree due to insect infestation? So … a thorough check of the Talmud revealed no such raisin prohibition. Nor could I find it in the Shulchan Arukh. How and why did raisins and/or insects change so dramatically since Matan Torah, the redaction of the Talmud and the publication of the Shulchan Arukh?

To begin the discussion, R. Yechiel Michal HaLevi Esptein, author of the Arukh HaShulchan and one of the greatest poskim of his day, advised his disciple, R. Yehuda Leib Maimon, upon granting him Rabbinic ordination, that every Halakhic question is assumed to be permitted until proven otherwise. The burden of proof is upon the Rabbi who answers "prohibited" (3). As such, I suppose the KAJ would need some very solid proof before prohibiting, in such a sweeping manner, a food which has been eaten by observant Jews for centuries.

Getting back to how and why raisins changed.

A quick survey of the Halakhic literature reveals that neither raisins nor insects have changed. Indeed, raisins have always been known to have issues of insect infestation. But, according to the Taz, since raisins generally become infested once they have already been harvested, they may not only be eaten, they need not even be checked (4).

The raisin issue is only one aspect of a larger discussion on checking fruits, vegetables and flour for insects. Why did our parents/grandparents not check these food items in the ways many Rabbis today require?

I don't know conclusively the answer to this question. What I do know is that, according to the Shulchan Arukh, food items need be checked only if the probability of finding insects reaches a certain level of probability. The Rivash, an important Rishon who was a frum Jew and knew a bit of Torah, set that probability level at close to 50% (5). Perhaps the Rivash was frum enough for our parents and grandparents, but not for us; I'm not certain.

I also know that Rabbi Nachum Eliezer Rabinovitz, rosh yeshiva of Birkat Moshe, writes that insects so small as to not be recognizable to the eye as living creatures, even if visible, though as tiny inanimate specks of dust, are not prohibited (6). Maybe Mom/Dad and Savta/Sabba knew, instinctively, something we didn't know.

In general, the decline in Orthodox Jews' willingness to rely on mimetic tradition, which has led, in turn, to all kinds of stringencies not practiced in times gone by, is a subject discussed at length by Haym Soloveitchik (7).

Back to raisins, I wonder how KAJ assessed the competing values of avoiding foods that might be problematic but are permitted according to the Taz and others (e.g., Knesset HaGedola, Lehem HaPanim, Shulchan Gavoah, Pri Megadim and Zivchei Tzedek) (8) versus supporting Israeli farmers who grow such foods … the majority of raisins in Israel are homegrown (9).

Perhaps the livelihood of kashrut supervisors takes precedence over that of farmers. Or perhaps such assessments are simply not on their radar screen.

-----------------------------------------------------------------------------------
(1)

(2) אלהא סנינא לכו דכתיב (שיר השירים ח) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו

(3) בח"ו משרי-המאה (עמ' 112) מספר הרי"ל מימון, שבעת שהסמיכו הרב יחיאל עפשטיין (בעל ערוך-השולחן) ביקש ממנו, שילמד אותו אורחות חיים בהנהגת הרבנות. אמר לו הרב עפשטיין: "כשתבוא לפניך שאלה באיסור תורה, עליך לחשוב מקודם כי שאלה זו בחזקת היתר עומדת. ורק לאחר שתעיין בראשונים ולא תמצא איזה צד היתר, מחויב אתה לאסור. ולדאבוני מכיר אני כמה רבנים, והם גדולי תורה, אבל משום שיראתם קודמת לחכמתם, הם דנים בראשונה על שאלה מתוך השקפה שיטתית שהיא בודאי טריפה ואסורה, ועל ידי זה הם נכשלים כמה פעמים להפסיד ממון של ישראל שזהו חטא יותר חמור מעבירה שבין אדם למקום".

(4) יו"ד, פד ס"ק יב: כל מיני פירות שדרכם להתליע במחובר לא יאכל עד שיבדוק וכו', משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה, וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כגון רוזינ"י וכיוצא בהם אם יש שם מילבין קטנים דאין שם איסור אלא אחר שפירשו ונמצא דהוי ס"ס, ובס"ס מותר אפילו בשל תורה כמ"ש ב"י בשם הרשב"א גבי עבר ובישל תוך י"ב חודש.

(5) שו"ת הריב"ש, סי' קצ"א

(6) שו"ת שיח נחום, סי' מה: חרקים שהם כה קטנים שאינם ניכרים לעין כבעלי חיים, ואפילו נראים אלא רק כמו נקודות אבק דק בלא חיות, אינם אסורים.

(7)

(8) כף החיים, יו"ד, פד:סג

(9)

Introduction

2009-02-09T01:17:00.000-08:00

Welcome to my blog.

I have started this blog to help readers navigate their way back to sanity in Orthodox Judaism.

Have you ever wondered why Mom/Dad and Grandma/Grandpa never checked vegetables and fruits the way your (or anyone else's) Rabbi instructed you?

Did you ever see a shiur announced on the subject of kashering your dental fillings for Pesach and wince at the very thought?

Did anyone ever tell you that you are absolved of responsibility for your actions beyond asking a competent Rav a she'eila and following whatever he tells you?

Did you ever wonder how the Rambam's 13 principles can possibly be the last word on Jewish theology when so many people around you ask the angels to bless them on Friday nights?

Have you ever heard someone say that Halakha never changes and wonder how that same person sends his daughter to a school that teaches chumash ... which is prohibited by the Shulhan Arukh?

The purpose of this blog is to help readers navigate their way through Rabbinic literature and discover things their Rabbi may never have told them.

The author of this blog will rarely take his own positions, but will reference readers to sources they may never otherwise have seen.

Feel free to contact me at chuckblog61@gmail.com if you have a specific issue you'd like addressed.

Chuck

What Your Rabbi Didn't Tell You

Conversion

Iran anyone?

חותמו של הקב"ה אמת

Rabbinic Failure to Grasp Complexity

Rays of Hope

Mimetic Tradition - A Public Question

Strawberries and Why Contemporary Halakha Has Stagnated

What Torah Is

A Man's Prohibition Doth Not Create A Woman's Obligation

Should Our Behavior Follow the Written Halakha or Perhaps Vice Versa

Obsessing Over Issues of Modesty

Xenophobia

Next Post

"Mehadrin" Buses

Raisins Not Kosher??

Introduction